שו״ת מהרי״ל · חלק צ״ד סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

שלום רב לאהו' מחותני הח"ר אברהם שי'. מה שנסתפקת אי מיחזי כיוהרא למיעבד מזוזות בפתחים דלא רגילי בהו שאר אינשי מי יתן והיה לבבם ליראה השם כל הימים להסיר מכשול מדרך עמי כי המכשלה הזאת תחת ידי יושבי הארץ הזאת ועוברים אדאוריית' ואדרבנן. ומהר"מ כת' בתשובה שכל החדרים חייבים וכתב שבביתו היו כ"ד מזוזות בכל הפתחים ובחדרי הבחורי'. וכן נוהגי' בארץ הדמי' ובאגפי' ולא נודע מאין הורגלו שכ"כ ממעטין במזוזות במדינות הללו. אולי הואיל ובכל בית אין שם אלא בעל הבית אחד. וסומכי בבית החורף אקשיטי' הנשי' וטנוף הילדי' ובחדרי משכב' סומכי' אתשב"ץ דאיש ואשתי ישני' שם. ובמרתפו' וחצרות סומכים ארמב"מ דפטר אוצרו' וחצר שלנו אחורו הבתים חשיב' להו מוקצה דחשי' לי' תלמוד' שלא הוקף לדירה פ"ב דעירובין וחשבי להו אינו רגיל. וכל טעמים הללו לאו דסמכ' נינהו אלא כולהו חייבי' ויוהרא נמי לית בי' דכה"ג כתב מהר"מ בתשובתי ג"כ אמתנות זרוע ולחיים וקיבה דנהיגי ג"כ שלא לתנו כר' אילעאי וכתב דלא הוי יוהרא מאן דיהיב להו. כ"ש לדידך דיש לך תדיר בחורי' ודיורים רבים בביתך דכולהו רגילי והוי כמי בשאר ארצות דלעיל שיש הרבה דיורי' בבית אחר. ואשרי לו דהזהיר בה ומקיים מצוה זו כתיקונה להיות יראת שמים על פניו בשעת צאתו ובואו למען ירבו ימיו וגו'. ואשר כתבת להניח האלכסון כלפי פנים. האמת אתך שורה העליונה לצד הבית והתחתונה לצד ר"ה ולאו מטעמך שיקרא הקורא והאותיות כלפי גברא דמאן לימא לן שהקורא והגברא קאי בר"ה דילמא עימד תוך הבית אלא היינו טעמא משום דאיתא בירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את פני הפתח. וכתב הרא"ש וז"ל דלפי ר"ת הופך שיטה אחרונה לצידי ר"ה וראשונה לצד פני' כדי שיהא שיטת שמע לצד הפתח אויר לפני' עד כאן לשונו. וכיון דמוקמינ' באלכסון לקיים ג"כ דברי ר"ת צריך לנטות האלכסון כמו דעביד רבי' תם בשכיבה וכל זה אמרתי והראיתי לשאירי ז"ל בי"ט האחרון של פסח. בהיותו עמי ומסתמא לאו אדעתי'. וספיקותך מחדר הקטן לפי מה שהבנתי מכתבך שיש פתח אחד מבית החורף לחצר. וגם יש פתח אחד מחדר גדול לחצר ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן אלא חד בבית החורף וחד בחדר גדול ולפי"ז שתיהן חייבות. ויש לקובעה בימין הכנסה לבי' החורף ובימין הכנסה לחדר גדול דפיתחא דבין תרי בתי' ויש לכל אחד פתח אחר לר"ה הולך אחר ציר. וחדר גדול כתבת שאתה ישן בו ויש בי דברי' המשתמרי' לא גרע מאוצר. ועוד הילוכך תדיר משם לבית החורף כמו שכתבת אין לך רגיל מזה ואפי' בית שער פי' ר"י דחייב מדרבנן. ופתח המרתף לרחוב אי הוי פתח מבית למרתף הוי ענ"ד נוטה דאותו פתח שברחוב פטור דאין אלו תשמישו קבועי' כמו שכתבת. ותשמיש הרגיל הוי דרך הפתח הפתוח לבית. אבל כתבת דפתח הפתוח לבית לית בי' לא ד' ולא י' א"כ חור בעלמא היא. ועיקר פתח האוצר הוי הדרא דברחוב וחייב דלא ניחא תשמישתי' לאותן שבבית ובטלה דעת המשמשי' דרך שם. אבל תמיהני אם לא יהא ההוא פתחא זוטא לכל הפחות כדי לחוק ולהשלי' דהיינו ברגליה ג' רוחב ד'. וגבוה י' באמצעו דקי"ל כר' מאיר דחוקקין להשלים. ופתח שבין בית לחצר אם יש לחצר פתח א' לרה"ר אז אית לן למחל בתר היכר ציר אבל אם אין לחצר פתח לרה"ר אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר וכן בית' במגעגצ"א אין לחצר פתח לר"ה וכשקבעתיה היה הדלת שבין בית בי אחי מהר"י סגורה ודיורי' אחרי' היו בו:
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.