שו״ת מהרי״ל · חלק צ״ה סימן א׳

אם אחד מעיד על אוירהנ"ן הנקבה שאכל אותה וגם ראה אחרים שאכלו אותה בני סמכא. אם יש לסמוך עליו ואם נוכל לאוכלה גם כן על קבלתו או נימא כיון שיש אוסרים אותן אין זה תלוי בקבלה. ומנהג כזה אין לשנותו. ואת"ל אסורה מה נאמר על עופות אחרות שלא נודע מעולם טהרתן או טומאת' ובא אחד ואוכל אותם במסורת. אם גם אנו שאין לנו מסורת בידינו נסמוך עליו לאוכלם ונאמר מה שלא אכלנוה עד עתה בזה המקום לא היה מפני מנהג אסור אלא היה מפני שלא היה הקבלה בידינו. או דלמא נימא שגם בזה נקרא מנהג איסור ואין לאוכלה כלל בזה המקום מפני המנהג. ועוד ראבי"ה שפי' עמוני ולא עמונית רוצה לומר עמוני מין הזכר שהוא אורה"ן וגם הנקבה אסורה. ועמוני' רוצה לומר מין הנקבה שקורי' בערקהו"ן ואפילו הזכר מותר. וכן אית' בתוספת פרק בא סימ' במסכת נדה ועיין שם הג"ה אם הוא פליג על הסמ"ג שפסק כאמימ' דעמונית נמי אסורה. ואת"ל פליג אם כן מהר"מ שהחמיר לאסור זכר מין הבערקהו"ן מאי קסבר. אי קסבר כמו הסמ"ג מאי אחמיר הלא כולו אסור. ואי קסבר כראב"י מאי חומרא היא לאסור הזכר מזה המין מכל שאר מינין. ועוד באיזה דרך יהיה המסורת שהעוף נאכל עליו: