שו״ת מהרי״ל · חלק צ״ד סימן א׳

שאלה מהח"ר אברהם נוימגי"ן להאיר עיני בכמה ספיקות דאית לי בדיני מזוזה. חדא אי אית ביה משום יוהרא אם אקבע מזוזות בפתחי חצר וחדרון מאחר דלא נהיגי רובא דעלמא ולא נהגתיו עד הנה. ועתה לבי נוקפי דשמא מחמת שלא הייתי זהיר באותה מצוה עברו עלי הרפתקי ובדקתי מזוזות ביתי וקבעתי' בשנוי' בג' ענינים וסהדי במרומים דלא לטול שם איכווין רק לחבב המצות. ומה שכתב הר"י מקורביל שטוב להניחם באלכסון כדי לצאת ידי שניהם. הבינני מר איזו משניהם עדיף להניחם ראש המזוזה כלפי פנים וראש האותיות נגד הרחוב או איפכא הראש נגד הרחוב והרגלים כלפי הבית. ודעתי נוטה שתהא מונחת ראשה לצד פני' כיון דחזינן טעמא דכורכא מאחד כלפי שמע כדי כשיפתחנה יקרא בהן כדרכה. ועוד טעמא אחריני כיון דטעמא דר"ת דדנין מלוחות וס"ת מסתמא הלוחות היו מונחי' כס"ת שלנו רגלי האותיות כלפי גברא. וכן ראיתי שנקבע מזוזה בבית של מהר"ז פה ראשה לצד הבית ומסתמא מאחר דכמה לומדים ישבו בו באותו הבית והוא עצמו ג' שנים דינא הכי. אף על פי דמחותני מ הר"ז מסתברא ליה לאידך גיסא שיפגע בשמע תחלה אין נראה לי שבשביל זה יהפוך האותיות. ואם שגיתי ואשובה וחלילה לי לחלק על דברי הרב רק ללמוד הלכה אני מכוון. ולדעת איזו מהני מסתבר' טפי ואיך נוהג מר במזוזה דידיה. ודע שבניתי חדר קטן פחות מד' אמות על ד' אמות בחדר שאני לומד בו ויש לי פתח מחדרי לחדר קטן וגם יש לי בחדרי פתח לחצר ופעמי' נכנסי' ויוצאי' בה אבל אין רגילות כל כך. ועתה מסופקני הואיל ובני הבית רגילין לבא לחדרי דכמה ענינים נשמרי' בו מקור וחום חייב במזוז' כפתחא דרב הונ' דהוי עייל בה לבי מדרש'. ובאיזה צד אקבענה בפתח שבין בית החורף לחדר קטן ואותה פתח לא ידענא עקרה למי נעשה בשביל בית החורף או בשביל החדר. וציר ודלת דהחדר קטן סובבים בבית החורף. ומבעי' לי הואיל ובבית החורף הנשים רוחצות ומתקשטות בו פטור או דילמא כיון דציר הדלת סובב בבית החורף וכשהדלת נעול אז המזוזה מכוסה ונעולה בחדר דלא גרע מחדר שהתינוקות מצויות בו דמכסין בשעוה. ואת"ל דאותו פתח חייב במזוזה מבעי' לי באיזו צד אקבענה בימין ביאה מן החדר לבית החורף הואיל והציר והדלת סובבי' בבית החורף. והא דפרישי' אההי' דבית הפתוחה לגינה ולקיטונייתא. ונ"ל עיקר קיטוניית' חייב אף על פי שהציר סובב בגנה דכי אמרינן לעיל הולך אחר היכר ציר הנ"מ בין תרי דתרווייהו עיקר והאי קוטנייתא עיקר ולשמ"ה נעשית אבל הכא האי פיתחא כיון דלא ידענא לשם מי נעשית ושמא שניהם עיקרי' נלך אחר היכר ציר ולעשות אותם בימין שהולכין מחדר לבית החורף. ואת"ל עיקר הפתח נעשה לשם חדר מאחר שהחדר קטן נעשה שיבא החום מבית החורף לתוכו דרך חלון היוצא מתוכו לבית החורף וגם כשאני בא מן הרחוב או מן הבית לחדר אקצר הרבה בהלוך מלסבב דרך חצר ולכנס באידך פתח ומאד ניחא תשמישתיה מחמה בשלג ורוח וגשמים המצויים בדרך חצר. ויש לקבוע בימין שבאין מבית החורף לחצר עדיין מיבעי שמא אז יהא פטור לגמרי הואיל והחדר לית ביה ד' אמות על ד' אמות. וגם מיבעי לי אם אתא מזוזה בפתח שמחדר לחצר חייב אם תהא פטורה הואיל ואינה רגילה כיון דחד לגבי חד הוא כדאמר רב במזוזה הולך אחר הרגיל. או דילמא התם מיירי בב' פתחים הפתוחין לרחוב בחר גיסא אבל הכא כיון דאלו ב' פתחים לחד גיסא פתוחות אלא חד לבית החורף וחד לחצר להוי כבי ארדיקי דחייב בב' מזוזות או להוי כבית הפתוח לגינה ולקיטוניות דהלכה כרב ושמואל להחמיר. ואת"ל שחייב הורני באיזו צד שיש לקובעה. וידועה להוי למר שחדר גדול מיוחד לדירה שפעמים אישן בו ביום. ומטעם זה דעתי נוטה שיהא חייב דלא גרע מרפת בקר שהנשי' יושבו' בו ומקשטו' שחייב הרמב"ם מטעם שחשיב לי' דירת אדם. ועוד יש פתח מרחוב למרתף וכמה פעמים שנכנסים מרחוב למרתף בשעת הבציר בהכנסת החביות או בשעת שפיכת היין מדנא לדנא או כשמטלטלין גיגית גדול או כה"ג עניינים הנשמרי' מקור וחום. כגון בשר ומיני לפתות. ופתח קטן דלא גבוה י' ולא רוחב ד' יוצא מבית למרתף ולא חזי לאלו תשמישי'. וכמה פעמים כשפיתתי' ההיא פתח שבין מרתף לרחוב נכנסין מרחוב דרך מדרגה של מרתף ודרך פתח קטן לבית. והנה מיבעי לי אם הוא כבית האוצרות דפטור לדברי הרמב"ם או דילמא חייב לדברי רב אלפס וסמ"ג שכתבו בית אוצרות חייב. ושמא כה"ג אף הרמב"ם מודה מטעם דלעיל שמיוחד לפעמים לצורך הלוך הבית. ועוד מיבעי' לי הפתח שבין ביתי לחצר באיזה צד אקבענה אם יש לעשות בימין ביאה מחצר לבית הואיל שהציר והדלת סובבים בבית ועוד דמסתמא עיקרם לשם בית נעשית. או דילמא לאידך גיסא כשהולכין מרחוב לחצר הוי אידך גיסא ימין ביאה. ושמעתי עליך מר דמזוז' שהיתה בביתך במעגנצ"א כשיוצאים מבית לחצר היתה עומדת לימין ביאה מבית לחצר ומסופקני דשמא הכא שאני התם בביתך במגענצ"א הציר והדלת היו סובבים בחצר. ועוד דלגבי דידך הוי דיורין וחדרים מצוים בבית התיכונ' ויוצאין ונכנסים כשבאין מרחוב דרך אותו פתח אבל לגבי דידי אין דיורין כלל באין דרך אותו פתח והבחורי' עולים במדרגה מבית לעליה. ואנא מר פתח פיך לאלם והורני דעתך בדבר הלכה זו: ואחרי שהואלתי לדבר אחלה פניך שתודיעני ותכתוב לי האי דינ' ערב י"ט שחל להיות בשבת היכי דשכח ולא עביד סעוד' ג' עד אחר מנחה אם מותר או מצוה לעשות' בפת או אם צריך לעשות' במיני תרגימ' בלא פת. והיה דעתי נוטה לעשותה בפת אף על גב דהא דאמרינן הלכה כרבי יוסי בערב שבת היינו דווקא היכא שהתחיל שלא יפסיק ולאתחולי אסור שמאהנ"מ ע"ש או ערב י"ט שחל בחול אבל ערב יום טוב שחל בשבת יבא עשה דחובה שלשה סעודות למאן דמחייב בפת וידח' סברא דלתיאבון שהיא דרבנן דאי הוי דאורייתא הוי ליה להפסיק אפילו אם התחיל כמו בערב פסח: