שו״ת מהרי״ל · חלק כ׳ סימן א׳

ועל המשומד שנטמע בקטנותו ולו אח ואחות הנשואה לאיש ומת אביה וכשהגדיל המשומד נתן לבעל אחותו שיש לו בירושת אביו וזה נשאל למהרי"ל וזאת תשובתו: על אודות מתנות המשומד ביארתי כל הצורך אכן כבר זכה בירושתו קודם שנעשה משומד ושוב נתן מתנתו מתנה כמו שפי' רש"י בתשובה והיא במרדכי ובא"ז אם לא שכבר שלח הנפקד בו יד קודם או אמר אני זוכה לעצמי דהוה שליחות יד כדפי' באותו תשובה אבל אם נשתמד בחיי אביו ושוב מת אביו לדברי ראבי"ה יורש ולדברי הגאונים אינו יורש. וראבי"ה גופו כתב אם ראו בית דין להפקיר כו' ומנלן להוציא ממון כמו הגאונים ואפי' עובד' דראבי"ה הוה שמתה משומדת והבעל ירש כמו שביאר בא"ז אבל אם אין למשומד בנים ישראלים מנלן אפי' ראבי"ה מודה דמיד כשמת המוריש מפקעינ' ליה דלא ליזול וליכול בגיות: ובנדון דידן אפי' מת אביו קודם שנשתמד. הואיל וכתבת שחמותו מוחזק בממון משמע שעדיין לא גבת' כתובתה ויתבה בביתה ואכלה מזוני כאנשי גליל ופסק מהר"מ דהכל משועבד לה למזונותיה שאין לה קצבה וחשיב ליה ראוי מטעם זה וא"כ הוא האי עובד' מל' דחשיב שליחות יד לרש"י דלעי' כיון דתפס למזונותיה: והגדול שבאילנות יחוורו יבררו הדבר כי מה לתבן כמוני את הבר: ושלום יעקב הלוי: