שו״ת מהרי״ל · חלק קע״ד סימן א׳

יגדל ירום ויגבה מאוד הוד כתר תורה מורי תפארתי מהרי"ל ס"ל. שלום רב לכבוד תורתך ולכל שואבי מימך מאת הכל יכול אשר נתנך עליון להבין ולהורות לרבים את חוקי אלהים ותורותיו האמת והצדק: נא ילמדנו על ספק בכור. מעשה היה שיהודי אחד קנה אשתקד פרה חולבת מגוי ויש סימנין בקרניה שילדה כבר ג' או ד' פעמים. ובשעת מכירה אמר הגוי שילדה אז תוך ג' שבועת והעגל לא רצה למכור עם אמו גם היהודי הקונה ראה העגל כרוך אחריה. אך אשה יהודית העידה שלפני המכירה כמה ימים ראתה הפרה ההיא עומדת ברפת לבדה ועגל אחד אצלה אבל לא דקדקה אם הניקתו אם לאו. גם כשהביא הגוי הפרה למכור ראתה שהביא העגל עם הפרה ההיא ויהי בעת החורף הניח הפרה ההיא אצל הגוי ליתן לה מזונות עבור החלב שהגוי יעכב החלב לעצמו בעד המזונות כל ימי החורף עד הקיץ. וחקרתי בדבר שאין הגוי חייב באחריות הפרה בתוך כך. לימים בא אותו גוי והביא עגל חדש עם הפרה ואמר שהיא ילדתו בבית הגוי בעוד הגוי חולב ואוכל החלב ממנה כדפיר'. ואז החזיק היהודי העגל לבכור כי לא ידע דיגיה ימה לעשות. ודר בעיר פפנהוב"ן [איש אחד] ושמו משה ויש כהני' בסביבתיו עניים ועשירים לסוף שלח העגל בתורת בכור בבית כהן אחד הדר בגייזנועל"ד. והוא עני בינוני ותלו בי' טפלי והכהן לא היה בעיר בשלחו לו גם הזהירו תחלה שלא ישלח לו כי לא יקבלנו שצריך לו ולבניו את שלו. וכשחזר הכהן לביתו ומצא את העגל חרד חרדה גדולה דלא ידע מה לעשות אם להחזירו אם לאו מפני שהוא ע"ה וירא פן יעשה עבירה לזלזל בו ודר בישוב שאין בו בני תורה אך לקח לו עדים ואמר שאינו רוצה לזכות בו כלל אף כי יתן לו מזונות עד שיחקור מפי יודעי תורה מה יעשה שלא יחטא. וככה נתן לו המזונ' ועומד עדיין בביתו זה י"ב ימי' ומתגרים זה עם זה הבע"ה והכהן. ושניהם דרים תחת שר אחד ויש לירא דליפוק חורבא מיניה ח"ו שהכהן אומר שהבע"ה לא שלחו לכהנים עשירים שבמדינה רק לו מחמת איבה נטורה שיש לו עליו והבע"ה אומר שהוא דר קרוב לו פרסה אחת מהכהנים אחרים וגם הבע"ה אלו [אולי] ידע שיכול לעכבו לעצמו לא שלחו לשום כהן מפני המחלוקת. ובשבוע שעברה נקנס כהן אחד לפקיד שלו בעיר ראיי"ן ג"כ מחמת ספק בכור שנשתלח לו מאשתקד והוא הניחו ביד הרועה אצל בהמות אחרות. והפקיד העליל עליו בזה שלא עשה כדת משה וישראל וקנסו בנ' זהובים דהוה ליה לרעותו לבדו. ואותו כהן עני הוא ויש לו ט' בנים והקהילה מאוישפור"ק עם הרב כתבו לאותו פקיד כדי להצילו שלא עבר על דתינו בזה ולא נודע איך יפול הדבר ופעמי' רבות באים קלקולי' מאלו ספק בכורות והכל בפשיעות הבעלי בתים שאין מדקדקין בקניית הפרה. וגם אינם חוששין לחקור ביודעי התורה איך תהיה הקנייה לפוטר' מן הבכורה. ולכן רבו בשוואב"ן ספק בכורות מבכל הארצות. ובנדון זה כדי לבטל המחלוקת טרחתי ונסעתי בגייזבעל"ט ומצאתי בצוע זה בין שניהם ששלחו לכבוד תורתך ציר הלז מיוחד לכך שתורה להם הדרך אשר ילכו בה. אם יראה כבוד תורתך שהכהן יכול להחזירו לו אותו עגל בהיתר כיון שלא רצה לזכות בו מעולם. וכן אם הבע"ה יכול לעכבו לעצמו שלא יצטרך שוב לתתנו לשום כהן אחר. אליך ישמעון. לכך מבקש אני פני תורתך למען השם ולמען השלום שתכתוב הדין והמשפט. ולכן הצעתי לפני כ"ת המעשה כהוייתו אולי יראה בעיני כ"ת שיהא בו שום צד שיוציאו מדין בכור אי מקרי שותפות גוי באשר אכל החלב בעד המזונות. או שמא אין הגוי נאמן לומר שילדה זה עגל לא להקל ולא להחמיר או שמא החליפו. או נימא אם נלך אחר פיו של הגוי דילדה זה העגל עתה נלך אחריו במה שאמר אשתקד שילדה הראשון או צדדין אחרים. אבל דע אמ"ץ שזה העגל השני רואה מנוקתו הפרה. (ואז מרחמה) [וזה מרמז] דילדה. והאר עינינו במאור תורתך והיה אם כבוד תורתך אינו פנוי. צויתי לציר להתעכב ככל הצורך. ונא אמ"ץ אחלה פני כ"ת שתלמדני אגב גררא למה לא תקנו חכמי' בכל ספק בכור שהבע"ה יתננו לכהן והכהן יחזור וימכרנו לו בדבר מועט כדי לצאת מידי שניהם. דהא אמר ז"ל בזמן הזה בין תם בין בעל מום יכול הכהן למכרו בין לכהן בין לישראל והלוקח ינהג בו קדושת בכור אי נמי יחזור הכהן ויתננו לבע"ה במתנה מידי דהוה אפדיון הבן. אע"ג די"ל המוציא מחבירו ע"ה ואין הבע"ה צריך לתנו לכהן מ"מ כל מה דאפשר לתקן הוה ליה לתקן כמו שמצינו כיוצא בזה בכמה מקומות בשלומא בוודאי בכור יש ליתן טעם משום הא דאמרי' אין רואין בכור ודאי לישראל אלא א"כ יש כהן עמו אבל הני רובם ספק בכור הם דכתב ביורה דעה הלוקח בהמה מן הגוי וילדה ואינו יודע אם בכרה אם לאו הרי זה ספק בכור ויאכלו במומו לבעלי' ומיירי אפי' בלא חולבת. ולצורי אחלה שיאריך ימים ושנותים בנעימים ויגדל כח הוד תפארת וגדולת' ושלום תורתך ושלום כל שואבי מימיך כנ' החשובים וכנ' הקטן מכל תת"ת חיים אוישפור"ג: