שו״ת מהרי״ל · חלק קע״ג סימן ג׳

עוד יש לי תשובה בשה ה"ר אליעזר וז"ל אשה שיש לה חולי שקורין (האר"ן ווינד"א) וראתה דם תוך צרכיה וקודם לכן ולאחר כן לא ראתה. שאלתי אותו אם היא טמאה או טהורה. והשיב לי שהיא טהורה כי אותו דם לא בא לה מן המקור רק מחמת הכואב שיש לה וטהורה לבעלה. כל זה העתקתי: גם שמעתי שמהר"ז רונקי"ל ז"ל היה מתיר אותן שרואות (האר"ן ווינד"א). אכן לפי מה שכתב מה"ר שמרי' לעיל שצריך לשאל אם אינה רואה בשעת השתנה אלא ממקום מי רגליה ולא מאותו מקום. אני רגיל לומר לנשים כהאי גוונא לבדוק דבר זה כמו שהעתיק' בשם גדול וז"ל האשה שמצאה דם ואומרת שבא מנקב של מי רגלים. להכניס מוך על מקום המקור ותשתין. אם המוך נקי הוכחה דאינה מן המקור עכ"ל. וכן בדקו מקצת נשים על פיו ומצאו נקי. והזהרתי אתהן קודם שיכניסו המוך שיבדקו ופה בחורין ובסדקין ובעומק ככל דין בדיקה ואחר כך יכניסו מוך הרבה בעומק ככל ממה שתוכל ואחר כך תשתין ואחר ההשתנה תקנח יפה ואם צריך לה תרחוץ באותו מקום שמקנחת דהיינו מקום הכתלים או בית החיצון כי הנשים יודעות באיזה מקום מגיעות מי רגלים לרחם. ואות' מקום תקנח כדלעיל מחמת שנתלכלך במי רגלים ודם. ואח"כ תנגב יפה ואח"כ תוציא המוך ואם הוא נקי הרי הוכח' ברורה שלא מן המקור בא. וכל זה היו לנשים שהיה להם וסתות ושלא בשעת וסתה. אבל זו שכתבת עליה שאין לה וסת אם כן יש להחמיר דאם לא כן וכי לעולם לא תהא טמאה כמו שכתבו רבותינו ז"ל. אכן אם יש לה עונה כדרך נשים אפילו אין וסת' קבוע כגון שפחתה או הותירה ג' ימים או ד' או שבוע או פחות או יותר רק שיהא לה עונה קבוע' על שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראיה עד תחלת ראיה כך וכך ימים. נראה לענ"ד לסמוך על תקנתא דלעיל ועל דברי רבותינו הנ"ל להתיר באותן הימים שאינן בימי העונה. אף כי היה ראוי אפילו בימי העונה להתיר ע"י תקנת' דלעיל הואיל ושכתבת במאוד מצטערת במי רגלי' דכה"ג השיב מהר"מ להרא"ש דאפילו בשעת וסתה טהורין ברואה דם מחמת מכה אי וסתות דרבנן. וז"ל הני מילי כשמרגשת שבא מן המכה שיש לה צער וכאב ומרגשת דהמכה מוציא דם ולא חיישינן דגם מן המקור יצא כיון דוסתות דרבנן עכ"ל. ועוד העתיק ואין צריך להעתיק לך כי הכל מן התוס' פ' כל היד. מ"מ לא מלאני לבי להקיל כיון דאיכא מרבוותא דפסקים וסתות דאורייתא וגם כל אותה תשובה על אשה שהיתה לה שומא בפרוזדור שהיתה מוציא דם. אבל בנדון זה אין לה מכה מבוררת. ומ"מ בין עונה לעונה נראה לסמוך על התירה דלעיל דבאות' תשובה הקיל שלא בשעת וסתה אפילו אינה מרגשת דמחמת מכה קאתי תלינן בדם מכה למאן דאמר וסתות דרבנן. גם יש קצת ראיה דלאו מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראית דם אלא מוגלא כמו שכתבת. אף כי אין אנו בקיאין במראות דמים אפילו כשהדמי' מוקפי' לדברי רמב"ן. מ"מ שינוי גדול כזה הואיל ואיכא למיתלי ידים מוכיחות דממקום מי רגלים אתו. מסתברא דלא פליג רמב"ן בהא אהרא"ש דאית ליה בקיאים שפיר להבחין בין דם לדם אם מראותיהן שוין או לאו. ותמהתי מה שכתבת וז"ל ומוצאות לרוב פעמים על העד כו'. הלא מהר"מ גופיה דמחמיר דאם בדקה ג' פעמים ולא מצאה דם תו לא חיישינן ואפי' לבדוק אחר עשיית צרכיה דכל לבעלה לא בעי בדיקה. ואם אינה רגילה לראות בכל פעם אלא לפרקים ואותן פרקים שוין בקביעות או בדילוג קובעת לה וסת ע"כ לשונו. וכל זה היה לך לחקור. ושלום: