שו״ת מהרי״ל · חלק קע״ד סימן ב׳

אלף שלומים לאהו' הנעים גברא רבה כמר חיים. אני איני כדאי ששלחת לי וגם קשה עלי להשיב על ענין זה כי כבר כתבו רבותינו חיים ומתים ז"ל דעתם על נדון כזה באודות מחלוק' הבכור אשר רבו עליו וכמה דיואות משתפכין וקולמסין משתברין והקיפוהו הלכות כתנור של עכנאי גם אני זנב שועלים כתבתי אז ענ"ד על אותו בכור. ועוד חששתי שלא יתקיימו דברי כי כן עשו לי בשכבר ג"כ בענין בכור אחד במדינה ההיא שכתבתי לאחד מן המורי' מה יעשה בו ואפי' הכי לא נעשה דאתרוותא דעמי הארץ וקלי הדיעות נינהו כמו שכתבת בעצמך. ולאהבתך לא אשוב צירך ריקם אך בקוצר. עגל הראשון אינו פוטר אף כי כרוך אחריה. דכל הני כרוך דפ"ג דבכורת דפי' רש"י מניקתו וקי"ל דחלב אינו פוטר כר"ת לחומרא אף כי יש חולקין עליו. וע"כ עגל השני הוי ספק בכור הואיל ומניקתו והא ודאי שישראל יכול לקיים ספק בכור לעצמו דקי"ל תקפה כהן מוציאין מידו כדמסקי' ריש מסכת ב"מ גבי מסות' אכן הכהן כששלחו לי כבר אין רשאי להחזירו דנרא' כמבזה מתנת כהונה. וכך כתב הרא"ש. ואפילו בספק בכור החמיר מהר"מ על הכהן בזה שלא לזלזל. וא"ז דכתב דלא כייפינן לי' אפשר דלא פליג עליהו אלא סבר דלא כפינ' לקבלו מיהו איסורא עביד. ואת"ל פליג הני בתראי נינהו. ומה שכתב א"ז במסכת י"ט דשמעינן מפי' רש"י דכפינן ליה. ישבתיו כבר דלא קשה דידיה אדידיה דההיא דביצה מיירי כשרוצה לקבלו אחר זמן כדמוכח לשונו. וכי היכא דהקפיד מהר"מ על הכהן שאינו מקבלו ה"נ הקפיד טובא על המכוון להקניט ולקנאת בכהן ושלחו לו כדי לנקום ממנו וכתב כמה עבירות עושה כמבואר בתשובתו להר' מאיר כהן. ונדון דידן דספק בכור הוי כדלעיל. והגוי אינו נאמן במסיח לפי תומו שכבר ילדה. ואסימנא דקרני' לא סמכינן אע"ג דמהר"ם החמיר שלא לזלזל בו הכהן מ"מ הואיל וכתבת וז"ל וגם הבע"ה אלו [אולי] ידע שיוכל לעכבו לעצמו לא שלחו לשום כהן עכ"ל. א"כ בטעות שלחו כיון דלא ידע דמדינא לא צריך לשלוח דקיימא לן תקפה כהן מוציאין מידו כדלעיל. וכה"ג בנדרים לא חשיב קיום ביום שמעו כי לא ידע הבעל שיכול להפר וגם הכהן לא קבלו עד יחקור כמו שכתבת. נראה לענ"ד כל היכא דאיתי' בי' גזא דישראל בעל הפרה קאי וכן פסק מהר"מ על השולח מעות לחבירו לתנם לגוי ושכחם בו הגוי דהדרו זוזי למרייהו דאדעתא דהכי לא שלח. וראיותו מרב ספרא אדעתא דמריה אפקרי' כו' בהגוזל בתרא ומייתי ליה פר' אלמנה ניזונית. וכן כל קנין בטעות ומחילה בטעות חוזר ה"נ לא שנא. כ"ש להני רבוותא דפסקי דחלב פוטר קמאי ובתראי אע"ג דלענין איסורא מחמירין כר"ת. כל כה"ג כדאי הם לסמוך עליהם וישאר בחזקת דבעלים ראשונים. ומה שתמהת מ"ט לא יחזור הכהן וימכרנו לישראל בדבר מועט א"צ יחזור ויתננה לישראל במתנה מידי דהוה אפדיון הבן. לא כי הפדיון הבן נמי אסור ואע"ג דקיי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה ובנו פדוי מ"מ אסור לכהן לקבל ע"מ להחזיר. דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות כדאיתא ריש פר' עד כמה וכדפי' שם ר"י. ובפ"ק דתמורה דאסור לכהן להחזיר בכור ואסור לישראל לקבלו ע"ש באגודה ושלום: