שו״ת מהרי״ל · חלק קע״ב סימן א׳

שנה טובה וברכה. לריש גלותא מ"ה מהרי"ל שי' אמ"ץ האר דבריך כי צרכי תלמיד רב ודעתינו קצרה. ע"כ מלא משאלתם. והנה באה לפנינו דבורה ותבעה ראובן לדין שנתנה לידו משכון עבור ב' מנים וכשיפלו המעות מהמשכון יגיעה לידה. והנה ראובן משיב הן הדברים וקיימתי ושלחתי לה מעות מנה ע"י שמעון וראובן הביא שמעון בפנינו ואומר שנתן לה המנה על ידי זוגתו שרה. וזה [וזאת] אמר שמעון בפנינו ובפני דבורה. והיא כפרה בכל אלה ואמרה להד"ם כי מנה זה לא בא לידה מעולם לא על ידו ולא ע"י זוגתו ולא ע"י שום בר איניש. ועוד העמיד ראובן בפנינו מלכה שאמרה ששמעה מדבורה איך שהודה דבורה ששרה נתנה לה המנה אבל דבורה כפרה בכל אלה. ועוד תבעה דבורה מנה מראובן והשיב ראובן על המנה השני שלחתי לה אבל איני יודע ע"י מי. אם היא רוצה לישבע שלא בא לידה אחזירנו לה. והיא אומרת לא בא לידי וגם לא ארצה לישבע. אלא היא רצתה להפך השבועה עליו ויפטר ממנה זה כשישבע ראובן ששלח לה המעות ובאו לידה. ע"כ אמ"ץ הודיענו את הדרך אשר ילכו בה כי הם בעלי דינים קשים ולא רצו לפשר ביניהם אלא דנו דינא. ומי כמוך מורה הן לדין הן לפשרה קבלו עליהם את הדין ע"פ מר אשר יורה לנו אדונינו. והי' שלום כ"ת מא"ה ומצעירת תת"ת הכמהי' לתורתך. קהל ווירמייש"א: