שו״ת מהרי״ל · חלק ק׳ סימן ב׳

תשובה כס ישובתך יכון לעד. וקרסולך לא ימעד. אהובי ידידי מהר"ז כ"ץ. מה שכתב מר שמצא כתוב שליח מתנה כו'. עד להולך כזכי כו'. ומכאן דן המורה כו'. וק"ל אם כן לפי זה אמאי לא תקנה כו'. עכ"ל. כל הא מילתא דמר לא ידענא מאי היא דגירסא בהשולח לענין הולך לאו כזכי וכדפי' שם רש"י והתוספות. ואי משם דייק המורה דזכי מיהו מהני לזה לא הוצרך דבהדי' קתני לה פרק התקבל. ומ"מ שפיר דן המורה לפי סברתו דתו לא מצי לחזור דחשיב ליה זכות הוא לה שתתגרש ממשומד אבל מ"מ מאי קשיא ליה למר אמאי לא תקנו כן בכל הגיטין. הא חוב הוא לה לאשה שתתגרש מיד בעלה אפילו במקום קטטה דיבם סוף פ' האשה שלום. ואי משום דנתרצית להתקבל גט מ"מ דלמא לא מדעתה הוא אלא כיון שהבעל אינו חפץ בה מתרצית. ומ"מ כל כמה דלא אתא גיטא לידה זכות הוא לה דטב למיתב טן דו. ומה שהבאת מהר"י מלונדר"ש. הא נמי מילתא דפשיטא. כדמוכח הני בעיות דהאשה שלום דלעיל לא מסתפק להו אלא משום דלמא לאו זכות הוא כדמפר' התם אבל בודאי זכות פשיטא דזכין לאדם שלא בפניו אבל היכא דמצי למידע דודאי זכות הוא כיון דטב למיתב טן דו כו'. וכל הני מילי דהתם ודאי מה שהביא מר מרש"י ראיה גדולה היא וכן כתב בא"ז פ"ק דגיטין על נאסרת על בעלה לעשות כן. וכן שמעתי מפי מורי ז"ל שעושין כן הלכה למעשה למשומדות. ומ"מ לא דמי למשומד דשרי' ליה אם יחזור ואפי' בעודו בקלקולו שהיא לא אסורה ליה ולא דמי לגוי. ואע"ג דשיטת ר' אברהם אינו כן פרק החולץ דחשיב ליה כגוי וכערוה משום הכי אין זה פשוט דיש מהן שאינו עובד ע"ז ואינן מודים בה. אלא לתיאבון קעבידי להתיר להם עריות ונפקות בפרהסי' ואפילו גוי גופיה איכא חד שינוי בתוספות דסוף פ"ק דיבמות דישראלי' לגוי לאו דאורייתא ודלמא במשומד לא גזור. אמנם ארש"י דאילן גדול הוא יש לסמוך. וכן כתב באגודה ס"פ האשה שלום פעם אחת אמרתי למשומד לזכות גט לאשתו שהיתה במקום רחוקה ואמרו רבותי יאושר יפה עשית. עכ"ל. ובעל הוראות היה ובתראה הוא. וכ"ש דמסכימין רבותינו על ידיו. וראייה גדולה נרא' לדבריו מדבעי ס"פ האשה שלם במקום קטטה מהו. ומסיק טב למיתב טן דו. ובמקום משומד לא שייך הך סברא כדהביא מהר"ם איבם משומד ראייה לדברי הגאונים דס"פ הגוזל קמא. על אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כו'. ומשני טב למיתב טן דו וכו'. והוכיח משם דמשומד לא אמרינן אדעתא דהכא. דלא שייך הך טעמא. ואע"ג דאיהו גופיה החמיר כדברי רש"י דפליג אגאוני' ומצריך חליצה. היינו מטעם אחרינא שכתב רש"י. אי נמי התם בפ' הגוזל באירוסין איירי כדאיתא שם בתוס' אבל הא פשיטא דלא שייך טן דו במשומד: אלא דעדיין לבי נוקפי לחלק. דלפעמים יש ממירין אגב שטות' והסתת מנאפות לזאת מתפתים וכשימצאו מקום לחזור ודאי יחזרו דזימנין דרחמו ליה וחוב הוא לה כי חפצים לצפות אחריהם כמה שנים כי ההיא דיבם קטן דמסיק ראבי"ה דרפיא בידיה. סוף פר' האשה שלום. ושמא עובדא דרש"י ואגודה שהמירו בלי שום אונס ועבדי להכעיס או פקרי טובא דניכר מחשבתייהו מתוך מעשיהם שכופרי' בלב ואין סופם לשוב. ואי בכה"ג הוי עובדא דמר נראה דבר פשוט דיש לסמוך אהני רבוותא דכדאי דבריהם לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק. כל שכן משום עיגונ' אלא דלא בעינא לסמוך עלי לחודי אלא אם כן שיסכימו אחד או ב' מרבותינו בעלי הוראה. אבל לשלוח לה גט מגומגם לי כמו שכתב מר שמא יבטל דחשוד לכל התורה וחשוד להכשילה ואפי' כותי חשוד אלפני עור כל שכן גוי. ומה שכתב מר שכותבין וכל שום וחניכה מפני שמות הכנויים. לא כן. דאגב חורפיה דמר אישתמיטתי' הא דכתב הרא"ש דנהגו כן לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליודים בחניכה הקרוב ללשון עברי ואין ראוי לכתבו. וכתיבת כל שום וחניכה דאית ליה סגי שמלה זו כוללת הכל. וכן מעשי' בכל יום במדינה זו שכותבין הכינוי וכותבין גם כן וכל שום וחניכה דמנהג ארצנו כה"ג והראבי"ה. ולא הבנתי ספיקא דמר מ"ש משומד מישראל באתרא דכותבין וכל שום וחניכה כו'. אטו מי ליתא להו תקנתא ר"ג שתקן לכתוב ב' השמות כי ההיא דשם וגליל עמו של ר"ת אינו אלא על שם דגויות אבל כינוי דישראל הרי הוא כישראל לדין זה: