שו״ת מהרי״ל · חלק ק׳ סימן א׳

צרור המור. תורת השם זכור ושמור. אדון ומר מהר"י ס"ל שי' האיר עיני הלכה למעשה אם יש שום תקנה למשומד לעשות שליח להוליך גט לאשתו אחרי שיש לחוש שמרוע הלב יבטל השליחות ומתכוון לקלקל או להרבות לו ממון פעם שנית. ולגבי ישראל כתבו רבותינו דנכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יבטלנו כששולח גט ביד אחר וכן כתב בהרשאת. ואם י"ל מה דאפשר לתקן תקנו וכן משמע לשון נכון. הא סתמא שפיר דמי. וא"כ הכי נמי במשומד סתמא. או י"ל דאפ"ה משומד גרע טפי דלא חייש לאיסור' דרב מנגיד כו'. והנה אדון שמעתי וידעתי שכל רז לא אנס לך. מ"מ אכתוב מה שראיתי כתוב וז"ל אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח גט לענין הולך כזכי פיר' שאם אמר לשליח זכי בגט זה לאשה אינו יכול לחזור. ומכאן דן המירה על משומד אחד ששלח גט לאשתו והיו יראים שיבטל השליחות וצויתי שיאמר לשליח זכי בגט זה לאשתי ותו לא מצי הדר. עכ"ל: וקשה לי אם כן לפי זה אמאי לא תקנו כך לגבי ישראל והוי עדיף טפי מקבלת שבועה. ולענין אם יש לעשות שליח לקבלה כיש מרבוותא שלא מדעתה כיון דזכות הוא לה. הודיעני. כי גם ראיתי תשובת רש"י וז"ל מעשה היה בימי רש"י על (אשת) משומד [אחד] שנתרצה לתת גט לאשתו והורה רש"י ז"ל לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עכ"ל. וכן השיב הר"י מלונדר"ש וז"ל היכא שאנו יודעי' בודאי שזכות לאשה שיוכל אחר לקבל גיטה שלא מדעתה עכ"ל. ומ"מ אדוני לא ראיתי מעשה מרבותינו. ואתה כמלאך השם הלכה למעשה הוריני. גם הודיעני אם יש למשומד כנוי ביהדותו אם יש לכתוב בגט פלוני המכונה כך וכל שום וחניכה דאית ליה או סגי במה שכתב וכל שום וחניכה ואז גם שם הכנוי כלול בו דלא יצטרך לפרש הכנוי בהדי' ובפירו'. והדעת מכרעת שאותן שהורגלו לכתוב שום וחניכה איירי אפילו כשיש לו שם כינוי סגי בשום וחניכה דאית ליה. ומכח לא פליג נהגו לכתבו אפילו כשאין לו שום וכנוי. דא"כ סברת ר"ת הוו פשיטא כי [אין] אדם שאין לו שום וחניכה. וגם לשון ר"ת וכי אדם שאין לו כו'. משמע דסגי בשום וחניכה אפי' בשיש לו כינוי. או שמא במשומד צריך לכתוב עיקר השם והכינוי של יהדות וכל שום וחניכה כלול שם דגיות'. ואע"ג דבדיעבד שפיר דמי בכל ענין מ"מ שופרא דשטרא ועדיפותא הנראה לאדוני הודיעני. נאום משרתך ת"ת הק' זלמן כהן: