שו״ת מהרי״ק · חלק ע״א סימן ב׳

תשובה גט מעליא הוא. וכשר הוא דלא בעינן בגט כתב אשורית אלא בכל כתב כשר עכ"ל והביא הרבה ראיות ברורות מההיא דשטר העולה בעש"ג דפ"ק דגיטין (דף ו) וכן מההיא דשטרא פרסיאתא דפרק שני דגיטין (דף יט) וכן מההיא דתנן פרק המגרש (גיטין דף פד) גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כולי כל שכן וכל שכן שיש להכשיר בהיות הרגל מחובר לגג שהרי דבר פשוט הוא דאין לך אדם לא תינוק ולא חכם ולא טפש שיקרא אותה חי"ת אלא הי"א אעפ"י שהרגל מחובר לגגו. ומ"מ פשיטא ופשיטא שאם היה הרגל מחובר לגגו בענין שהתינוק לא חכם לא טפש יקרא אותה במקום חי"ת היה גט נפסל בכך. ומ"מ אפשר להיות החבור בתיבה שאף אם תקרא בחי"ת במקום הי"א שלא יפסל הגט בכך אך בזה לא אאריך כי חשבתי שלזה לא הוצרכנו שלא טעה הסופר כל כך להפסיד צורת האות לגמרי עד שיקראנ' תנוק בחלוף אלא שלא היה מסופרי דיוקני וא"כ נראה לי להכשיר מכל הני טעמי דלעיל. ועוד שהרי אפילו לענין ס"ת ותפילין כתב המרדכי קטן שמתחלה פסל להפריד בסכין היכא שנדבקו רגלי ההי"א או הקו"ף ושוב חזר בו והכשיר משמע שאין שם האות נפרד לגמרי משום דביקת הרגל בגג דאל"כ לא היה מכשיר בהפרדת הסכין דא"כ היה כמו חק תוכות. כמו שכתב רבינו יצחק והבאים אחריו בענין נפלה טיפת דיו על האות וכו'. דאם גוררו בסכין דהוי כמו חק תוכות. ומ"מ נראה לי להיות הדבר כשר והגון להפריד בסכין כמו שכתוב בטור אבן העזר שכתב תשובה בשם אביו רבינו אשר ז"ל וששאלתם שליח הובאה שהביא גט ולא היה הווי"ן אריכין אה רשאין ב"ד להאריכן והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש בו תקנות עיגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הוי"ו כי מסתמא הבעל צוה לכתוב כת"ח ואם לא כתבו הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנהו ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק עכ"ל הרי לך בהדיא שמותר לתקן הגט משום שהובא ממקום רחוק כ"ש וכ"ש הכא שהלך הבעל למדינת הים ואין לך תקנת עיגון גדול מזה לפי הנלע"ד וגם לא שעת הדחק גדול מזה כיון שהבעל הלך לו למדינת הים ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה: