שו״ת מהרי״ק · חלק קצ״ג סימן ד׳

ולא עוד אלא שאני אומר דלאותו דעת הכותב בסמ"ק גרע ההיא דקוקאי מחק ע"ז מאחר שהוא מעשה המותר בשאר ימות השנה להשאיל להם הני קוקאי אלא שביום אד שלהם היו מתכונים לחק ע"ז פשיטא דגרע ממולך למ"ד חק הוא או משאר חק ע"ז אשר אינם רגילים להיות כי אם משום חק ע"ז ומשום הכי שרי אפי' בפרהסיא דמסתמא חשיב פרהסיא מאחר שהיה הדבר גלוי ומפורסם לכל ולא בעינן בכה"ג שיהיו ישראל בשעת מעשה מדפריך מאסתר. אלא היינו טעמא שהוא מעשה המותר ורגיל להיות כל שאר ימות השנה בלי שום איסור אלא שבאותו יום היו מתכונים לשם ע"ז ומשם הכי שרי ואפילו לרבנן ולא דמי למצוה קלה ואפילו לערקתא דמסאנא שהוא מנהג פריצות ויוצא מגדר צניעות יהדות. וכל שכן לפי השאלתות שפירשו דערקתא דמסאני היינו מכריחי' אותו להתיר רצועות סנדלו לפני ע"ז כדי שישחה ויראה כמשתחוה לע"ז דגרע טפי מקוקאי. ומעתה אין לתמוה למה הוצרך להביא ראייה מקוקאי דהא צריכא ראייה זו כמורדיה דלברות דמינה ילפינן דאפי' בפרהסיא שרי בכה"ג כיון שאין האיסור בא כי אם על ידי כוונת הגוי שמתכוין לחק ע"ז כדפי' לעיל הילכך אמרינן יש להקל מאחר שאין כוונת הגוי להנאת עצמו דאפילו הכי מייתי מינה רבא ראי' למעשה דאחשורוש לר' ישמעאל דכיון דאיכא לחלק משום כוונת הגוי ממילא אית לן לפלוגי לר' ישמעאל ולאוקומו קרא דוחי בהם בכל מה שנוכל להעמידו כדפריש' בכתבי הראשון. והא דכתב בסמ"ק דבפרהסיא אסור בכל ענין היינו דווקא שיש קצת איסור בגוף המעשה גם בלא כוונתו של גוי דאז איכא חילול השם מחמת המעשה כיון דהוי בפרהסיא ואין להקל משום דכוונת הגוי להנאת עצמו כיון שיש חילול השם גם בלא כוונתו ודי הערה והותר למבין כמוך: