שו״ת מהרי״ק · חלק קצ״ג סימן א׳

על אשר כתבתי דמדהזכיר הסמ"ג ערקת' דמסאנא משמע שפירש' דבמתכוין להעביר על דת. ואני הרבה תמהתי מאי אתמוה קא מתמה מרומה היתה כוונתו בזה דהא דבר פשוט הוא דאפי' אביי מודה דמסתמ' לא יארע שיכריח הגוי את ישראל לשנות רצועות מנעלו כ"א בהתכונו להעביר ע"ד אלא דאביי ס"ל הא דנקט ר"י שינו דערקת' דמסאנא דלאו משום שידבר דווקא בלהע"ד דה"ה גם בלא מתכוין להעביר על דת אלא לרבותא נקט שינו דערקת' דמסאנא דאע"ג דליכא שום איסור בדברו אלא מנהג יהודית כדפי' הסמ"ג עצמו וא"כ דבר פשוט היא שי"ל דענין שינוי דערקת דמסאני מוכח שפיר מתכוין להע"ד. ואף אמנם מודה אני שאם נעמיד הסמ"ג במתכוין להעביר ע"ד דוקא שאין הלשון מחוור כל הצורך שהרי לפי זה צריכין אנו לו' דחומר דשעת השמד מבשלא שעת השמד הוי' משום דיש לחוש פן ירגילו השמד בכך כדפירש"י פ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף עד) וכדכתבתי בכתבי הראשון וזה אין מבואר בסמ"ג אדרב' תלה חומרא שעת השמד בכוונת השמד לכאו' ולפי שיטה זו הכונה שוה בגוי דבתרווייהו הוא מתכוין להעביר על דת אלא שבשעת השמד יש לחוש פן ירגילו כו'. וא"כ הול"ל לסמ"ג דבשעת השמד שהגוים רגילי' בכך וכו' דדוחק הוא קצת לומר שסומך על לשון שהגוים מתכונים כו'. דמשמע לשון הווה ותדיר וכשגם כי סברא זו דיש לחוש פן ירגילו כו' אינו פשוטה כ"כ שלא היתה צריכה ביאור ועל אשר כתב מרדכי בסמ"ק שלפניו איכא האי גוי ולא ההוא. נבהלתי יש לפני ג' סמ"ג ובכולם וראייה מיבמות ההוא גוי וכו'. וגם באחד מהג' איכא וראיה מיבמות דקאומר ההוא גוי כו' וגם בהרבה סמ"ק אחרים בדקתי ולא נשמט אחד מהם שיתפוס לשון באו גוים אלא ההוא גוי כו'. ומה שכותב מר דדוחק הוא לומר דמייתי ממעש' דיבמות עם מימרא דפרק בן סורר מדלא הזכיר אלא יבמות ולא פ' בן סורר ומורה לפי עניות דעתי נראה דשפיר הזכירו באמרו ומה שאמרו חכמים בצנעה יעבור ואל יהרג דהא בפרק בן סורר ומורה הוא דאתמר. ואשר כתב מר ליישב מה שלא תפס רבא בלשון מתכוין וסתמא דהיינו כדי שלא נטעה לומר דאף בג' עבירות נמי יעבור ואל יהרג לפי עניות דעתי נראה דוחק שיניח רבא מלתפוס לשונו הפשוע כדי שלא נטעה מצד אחר שהרי היה יכול לפרש בהדיא דהני מלי בשאר עבירות אבל בג' עבירות יהרג כו' כי כן דרך האמורא לפרש ואפילו היה טעם זה טוב לא יספיק למה שהקשתי דלנקוט שבת דרך כלל ולימא הכי האי גוי דאמר ליה לישראל למעבד מידעם דמיחל ביה שבת כו'. ואשר כתב מר דשמעינן דשדי לחיותא נקרא להנאתו דלא תימא דבעינן להנאת עצמו כמו אחשורוש וקוקאי הנה סתם לשונו לא ידענו אי בעי למימר דסד"א דבעינן הנאת גופא לאפוקי שדי לחיותא דהנאת בהמתו הוא וזה אין נראה כלל דפשיט' שאין לטעות בכן דמה לי הנאת עצמו ממש מה לי הנאות בהמתו כיוו דלאו להעביר על דת מכוין ועוד דמאחר דאם לא יעשה הישראל יצטרך הוא לטרוח ולמשקל האספסת' נמצא דהנאת עצמו הוא או שמא רצונו לומר דס"ד דבעי' שיהא הדבר מוכיח בודאי דלהנאתו מכוין ולא להעביר על דת כמו אחשורוש שלא הלך אלא אחר יפות וכן קוקאי חק ע"ז הוא ליטול מכל הבתים וזה יתכן יותר מתרוץ הראשון ואם כי אין לשונ' מורה עליו כ"כ ואשר כתבת דג"כ משמע דשדי לנהרא דוקא מקרי להעביר על דת אבל קטל אספסתא סתמא לא יתכן כלל שהרי מתוך דברי רבא אין לדקדק זה כלל דאדרבה דוקא לאידך גיסא ואם איתא דרבא ירד להשמיענו חדוש זה לא היה סותר דבריו כ"כ שנוכל ללמוד מתחילה דבריו היפך כוונתו במה שנוכל ללמוד כוונתו מסוף דבריו ולסמוך על דברי נביאות לומר שאנחנו נבחר דיוקא דסיפא מדיוקא דרישא או איפכא וזה דבר פשוט למבין. ועליך נבהלתי איך עלה על לבך לומר זה כאשר ידעתיך מבין ובעל סברא. ונניח כל זה דפשוט שי"ל דהסמ"ק לית ליה כולהו הני סברות כדי לישבו ואפילו היו ראויות להאמר לכשנבא ליישב ולתרץ מחמתו וכן כתבת גם אתה. ואם באנו ליישב הקונ' ודאי שיש ליישב דרבותא אשמעינן למינקט איסור שבת וכן למינקט בכהאי גוונא דשקול אספסתא וכו'. דאף על גב דהויא מלאכה שאין צריכה לגופא וליכא איסורא כ"א מדרבנן אפילו הכי יהרג בשדי לנהרא דהא רבא ס"ל כר"ש לענין מלאכה שאינה צריכא לגופא כדפסק ר' יצחק מההיא דריש פרק נוטל: