שו״ת מהרי״ק · חלק ק״מ סימן ג׳

ואשר שאלת אי מהני נר' לע"ד דודאי לדברי רבי שלמה שפירש בשילהי האשה שלום (יבמות דף קיח) הא דאיבעיא לו התם מהו לזכו' גט לאשה במקו' קטטה. וכן במקום יבום שהספק הוא האם תתגרש מיד שזכה האחר בגט בשבילה ואם לאו דודאי הכא מתגרש המומרת משזכה האחר בגט בעבורה שהרי ע"כ לא קא מיבעיא לן התם אלא משום דדילמ' צוותא דגופא עדיפא לה וכדפשיט מדריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. הא לאו הכי פשיטא ליה דמזכין וא"כ הכא ליכא צוותא דלא שייך בה טב למיתב טן דו וכו'. שהרי היא אסורה עליו עולמית ודאי מזכין. וכן נמצא בתשובות בשם רש"י שהתיר לזכות גט במקום יבום קטן וכי יש דעת במרדכי כל שכן הכא דאיכא למימר דמודו כ"ע כדפי'. אמנם לדברי רב אלפס בפ"ק דגיטין גבי הא דתנן האומ' תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרו' זה לעבדי דבעבד אין יכול לחזור בו לדברי חכמים דסברי דזכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחרות שכתב ז"ל והני מילי לענין חזרה דלא מצי רביה מהדר ביה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמט' גיטה לידיה דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה וש"מ דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל מיפק לא נפיק לחירות עד דמטא גיטא לידיה. ואשכחן זכייה בכה"ג כדאמרי' לקמן הילך מנה לפלו' וכו' עד דגרסינן בפרק האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה ושלום בינה לבינו בעי מיניה רבא מר' נחמן המזכ' גט לאשתו במקום יבם מהו וכו' עד א"ל רבינא לרבא המזכה גט לאשה במקום קטטה מהו וכו' עד ת"ש דאומר ריש לקיש טב למיתב טן דן מלמיתב ארמלו ע"כ דברי רב אלפס. ומדהביא כאן שתי המימרות הללו שהם ביבמות ובגיטין פ"ק גבי פלוגתא דרבי מאיר ורבנן בעניין זכיות גט שחרור לעבד אשר פירש' דוקא לענין חזרה ולא לעניין יציאת חירו' והתרה בבית חורין פשיטא ופשיטא שגם ההיא דיבמות מפרש כן לעניין חזרה דבעל דוקא ולא לעניין שתותר האשה עד שיגיע הגט לידה וזה ברור ופשוט שדעת רב אלפס הוא כן: