ועוד שהרי הפוסקים האחרונים כגון רבי מאיר וכן רבינו אשר הסכימו לדברי רבי אלפס. וגם פסק בטור חושן משפט דאפילו בית דין טוענין ליורש שמא פרע אביו בכה"ג דהוציא עליו כתב ידו וכו' וכ"ש כשהוא טוען בעצמו וגם שבועה אין יכולין להטיל על היורש כלל כמו שפסק רבי מאיר ומביאה המרדכי בפח"ה וכן בפרק הניזקין. וכן פסק רב יודא בשם רבי יצחק בעל התוספות. וכן פסק גם בטור חושן משפט בהדיא ואפילו הוציא עליו כתב ידו וכו' שגם היורש יכול לטעון פרוע ואינו צריך שבועה וגם במה שטוען הח"ר משה שהערב מודה שלא נפרע נלע"ד דבר פשוט שאין הערב יכול לחוב להח"ר שמעיה הנ"ל כיון שחב לאחרים. והכי אמרינן בהדיא בפרק שני דכתובות (דף יט) גבי האומר שטר אמנה הוא זה אינו וכו'. ומוקי לה אביי כגון שחב לאחרים הרי לך דאף על גב דמודה שאין השטר כלום אפילו הכי באים הנושים בו וגובים החוב מדר' נתן כדאיתא התם. וכ"ש הכא דלא מהימן וזה פשוט אין צריך להאריך בזה ומכל מקום אם היורש יודע שאביו היה חייב על זה נאמר ויראת ואמר נמי בערכין פרק שום היתומים (ערכין דף כב) דאכלי דלא דידהו וכו' אמנם שורת הדין כתבתי לפי הנראה לע"ד למען העמיד האמת על אמיתו ושלום על ישראל נאום הצעיר:
שו״ת מהרי״ק · חלק קל״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Responsa Maharik, Warsaw 1884
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ק, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.