שו״ת מהרי״ק · חלק קל״ב סימן א׳

על אודות ראובן שפזר מעותיו לעשות תנאים עם צבור אחד ועם אדוני העיר להחזיק שם חנות ולהלוות ולא הלך שם לדור ונתעכב כמו ד' שנים. ויהי היום וילך שמעון אל הצבור ההוא ולקח גם הוא תנאים מאת הצבור ומאת אדון הארץ להלוות שם ולהחזיק שם חנות וכשמוע ראובן קבל עליו בבה"כ באומרו שהוא משיג גבולו וכי כבר שכר שם בית והיה בדעתו ללכת לדור ולגמור את אשר החל לעשות זה ד' שנים ע"כ דבריהם (א) ואמרתי לקצר לאפס הפנאי ובפרט לסבת טרדת הלימוד בישיבות החבירי' יצ"ו. ואומר כי נראה לע"ד שאף אם איחר ראובן ללכת אל המקום אשר הכין לו משום דדחיק ליה עלמא והוי עייל ונפיק אזוזי שמשום כן לא אבד את זכותו מן המקום ההוא דמאחר שהוחזק היישוב להיות שלו פשיטא שאין לנו להוציאו מתחת ידו ולומר שמוחל עליו או נתייאש ממנו כ"א בראייה ברור' וכ"ש א"כ הוא שהיה מקומו מושכר לו שם ואפילו להוציא ממון אמרינן שאם קנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד. ואיכא למ"ד דה"ה בשכר שם בית כ"ש להחזיק דשכירות בית מהני לכ"ע לפי הנלע"ד ושמעון הבא לדור שם בלי רשותו יש לדמותו לההיא דעני המהפך בחררה כו' ולא מבעיא לדברי רבי' שלמה שפי' בקדושין ההיא דעני המהפך בחררה וכו' דנקרא רשע דמיירי בחררה דהפקר וכן לדברי רבי שמואל שכתב' בפרק ח"ה (דף נד) גבי נכסי עע"ג הרי הן כמדבר דישראל המחזיק בה רשע מיהו מקרי אלא אפילו לדברי רבינו יעקב שפירש דדווקא בחרר' של בע"ה והעני מהפך להשתכר אצלו כדי שיתן לו חרר' זו בשכירתו ובא חבירו וקדמו ונשתכר לבע"ה בחררה זו התם הוא דנקרא רשע משום שיוכל למצא במקום אחר אבל לא במציאה והפקר פשיטא דהכא מודה דהא לא הוה לא מציאה ולא הפקר ויוכל שמעון לפזר מעותיו ביישוב אחר כמו בזה דזוזי דאינשי עבדי ליה ספסירותא בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו ובכל מקום אשר הוא הולך שם ביתו. ואשר רצית לדקדק מתוך לשון המרדכי דכתב דה"מ כשקנה הדבר בשויו כו' דמשמע דאם היה קונה הדבר בזול דלא הוה מקרי רשע היינו דווקא היכא שיש ריוח גדול ונרא' לעינים הוא שלא יוכל למצא ריוח כזה במקום אחר כגון זבין במאה ושוה מאתים שהריוח ידוע ומפורסם או בדבר שדמיו קצובין כמוהו נמכר בשוק כגון חררה בבית הפלטר דהתם ודאי אי הוי מוזיל גביה הוי כמו מתנה או מציאה דמה לי מתנה מרובה מ"ל מתנה מועטת אבל במידי שאין קצבתו ידוע וגם אין בו ריוח כל כך ופעמים ימצא יותר בזול או יותר ביוקר לע"ד נראה דבר פשוט דמודה רבי יעקב דמקרי רשע. ותדע דכי הוא שהרי פתח בקונה דבר בשויו דמשמע דבא לאפוקי לקונה דבר בזול והדר מסיים אבל דבר הפקר או מהפך שיתננה לו כו' משמע הא קנה בזול רשע מקרי אלא ודאי לאשמועינן אתא דלא שרינן מטעם שהוא קונה בזול אלא היכא דוודאי מוזיל גבי' דאז הוי דומיא דהפקר כו'. דודאי אית ליה רוחא אבל במידי דליכא רוחא כולי האי והוה מידי דלא קיץ לא כדפירש והא דלא מפליג כולה במידי דלאו הפקר ובין מידי דקיץ למידי דלא קייץ היינו משום דמזה אין לו שום ראייה אלא מכח הפקר ומציאה כדתנן במס' פיאה ומייתי לה בפ"ק דב"מ (דף י') נפל לו עליה או פרש טליתו עליהן מעבירין אותו הימנו ומכח קושיא פי' ר"ת דההוא דעני המהפך בחררה דלא מיירי בחררה דהפקר כדפי' רש"י בקדושין וכדכתבו התו' בשם רבינו תם בפ"ג דקידושין ובפ"ק דב"מ (דף י) ובפ"ב דב"ב (דף כא) והיינו דמסיים המרדכי אבל דבר הפקר כו' דמהפקר יש לו ראייה כדפי' ומ"מ שמעינן דדוקא בלוקח בזול גדול וידוע בודאי דמוזיל גביה דאז הוי כמציאה והפקר או במידי דקיץ וכמוהו נמכר בשוק וכדפיר'. ואולם כי רצית לישב לשון המרדכי בדבר שאין בו טעם כלל באמת דיש צד לטעות דיותר נקרא רשע במהפך במתנת חנם ממהפך מקח בזול וזה הוא הפך מכל דברי ר"ת והמרדכי וק"ל ואין הדבר אלא כמו שפירשתי לפי הנלע"ד. ומשם נלמוד דבדבר שאין לו קצבה וגם אין בו ריוח כ"כ ואינו יודע בודאי שהוא מפסיד דיש לומר דשמא ימצא זולא כי האי או יותר דודאי מקרי רשע. וכן משמע בהדיא מתוך מה שכתבו התוס' שיטת רבי פרץ בפרק ח"ה וז"ל נכסי העע"ג הרי הן כמדבר כו' עד ופי' רשב"ם דלא יחזיר השני המעות דלישנא דכמדבר משמע הפקר גמור ומ"מ רשע מקרי כו' עד אמנם לפי' ר"ת דלעיל דלא יחפור גבי מצודת דגים שפירש דההיא דחררה מיירי בחררה שבאה לידו בתורת לקיחה אבל בתורת הפקר לא מקרי רשע הכא כיון שבאה לידו בתורת פקדון כו'. עד ומ"מ פי' ריב"א דיחזיר למעות דלא גרע מאילו עשה הכותי שדה זו אפותיקי כולי עד ומ"מ כמדבר קרינן ביה לעניין העודף ששוה השדה על הדמים שנתן וגם רשע מקרי לפי' ר"ת נמי דאין זה מציאה שהרי לא באתה לידו של שני בחנם כיון שצריך ליתן דמיו עכ"ל התוספ' הרי לך בהדיא דאף על גב דפשיטא דמיירי בדאוזיל הכותי גביה מדקרינן ביה כמדבר מפני העודף ששוה השדה על הדמים שנתן ואפילו הכי מסקינן התוס' דלפירש ר"ת נמי מקרי רשע. והיינו כדברי ממש. ועוד תדע שכן הוא שהרי הקשו התוס' בפ"ג דקידושין ובפ"ב דב"ב (דף כא) על דברי ר"ת מההיא דמרחיקין מצוד' דג מן הדג כו' ותרצו משום דיכול לפרוס מצודתו במקום אחר ש"מ דכל היכא דמתלי דשמא לא יפסיד דתלינן ונקרא רשע דאלת"ה למה מרחיקינן מצודת דג כו' והא דילמא לא משכח דג במקום אחר ואת"ל דמשכח מי יימר דמשכח דג גדול ושומן כי האי דבכל עניין פסיק ותני דמרחיקין ואפילו היה דג גדול כי הנהו דחזא רבה בר בר חנה. וכן מדברי ר"ת עצמו יש ללמוד כן דאלת"ה יקשה לך למה נקרא רשע האי שני שמשתכר עם ב"ה בחררה זו נימא דדילמא לא אשכח לאוגורי בדוכפ' אחרינא או ב"ה זה נוח לו ואחריה קשיה הימנו. וכן בההיא דרב גידל דהוה מהפך בארעא וזבנה ר' אבא ואותבוה מההיא דעני המהפד בחררה אמאי לא מצי למימר להו דלדידיה שוי ליה האי ארעא טפי מדזבנוה ניהלי':