שו״ת מהרי״ק · חלק קכ״ב סימן א׳

ראיתי מגילה והיא כתובה פנים פני צפונה תשואות חן חן לה מרוב אונים הייתה לי עדנה ואדוני זקן שקנה חכמה דרש וכתב כתובה ולא חתימה לא חתום שמיה אמגילתא וקיים אורייתא בסתרא ברם שאול שאלתא ועמיה שריה נהורא אזיל מניה ומניה ושויה בתוקפא רוחצניה ואכיל בשרא שמינה ובגויה אית ליה סימנא ומאן חכים למיעבד כי האי גוונא אלא רב חננא וחנא ואפריין נמטייה מ"ק מהר"ר יעקב לוי שיחיה. מרוב חשקי להתלמד ולשתות מי בורך אמרתי להשיב על דברי האגרת כנושא ונותן ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת ואני על ענותנותך בטחתי ואדע כי לא אבוש. דאייתי מר ראייה מדבק שיברי שופרות כו' לא ידענא מאי קאמר דפשיטא דהתם היינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה שופרות וכן פי' רש"י התם לגבי שופר שנסדק ודבקו דפסול משום דמחזי כשני שופרות וגדולה מזו אמרינן התם דאפילו בקרן של פרה פסול לרבנן דר' יוסי משום דקאי גלדי גלדי ושופר אחד אמר רחמנא כדמשני התם אביי בהדיא כל שכן וכל שכן הכא ואפילו רבי יוסי מודה בזו וכן פי' שם התוספ' וז"ל דבק שברי שופרות פי' שנשבר ונחלק לגמרי בין לאורכו בין לרוחבו. ואם תאמר השתא נסדק מצד אחד פסול נשבר לגמרי מבעיא ויש לומר דזו ואין צריך לומר זו קאמר ודוחק על כן נראה לפרש דנסדק ר"ל לגמרי אך לארכו הוא ורוב צדדיו ודבק שברי שופרות רוצה לומר לרחבו ומדבקו יחד אע"ג דיש בכל שבר ושבר שיעור תקיעה וכשר לתקיעה אם לא חברן ומ"מ כי דבקו וחברו יחד פסול משום דשופר אחד אמר רחמנא כו' ולא שתים או שלשה שופרות ואם תאמר והא מסקינן בגמרא לעיל לרבי יוסי בקרן שלפרה דכיון דמחברי כחד שופר דמי ויש לומר דלא דמי דהתם בקרן מיחברי בתחלת ברייתו אבל הכא דחברן אחר כך שפיר מיקרי שתים או שלשה שופרות ומפסיל. ואם תאמר מאי איריא שברי שופרות אפילו דבק שופרות שלמים פסולים מהאי טעמא ויש לומר דאין הכי נמי אלא אורחא דמלתא נקט דאין רגילות לדבק שופרות שלמים יחד עכ"ל התו'. ראה גם ראה דהיינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא כו' וגם רבי יוסי מודה בהא דפסול משום דשופר אחד כולי ועוד קשיא ליה למר לפי דבריו דמדמה להו אהדדי אם כן רישא דקתני התם שופר שנסדק ודבקו פסול ופי' רש"י ודבקו בדבק שקורין גללו"ד אם כן היאך יתיישב הא דאיתמר בירושלמי דטוליה במטלת ודובקין בדבק דקאי איריעה שנקרעה כמו שכתב בספר התרומה. ואם כי לכאורה הך דדבקים בדבק פלוגתא דרשב"א משום דר' מאיר וחכמים כדמשמע בברייתא במסכת סופרים ומייתי לה בספר תרומה מ"מ אי הויא סתם מתניתין דר"ה דלא כרשב"א משום דרבי מאיר לא היו הפוסקים מביאים ההיא דדובקים בדבק לפסק הלכה מאחר דסתם משנה דלא כוותיה דקיימא לן מחלוקת בברייתא וסתם במשנה כו' ואפילו אם תמצי לומר שהירושלמי שכתב דהלכה למשה מסיני וכו' כוותיה ס"ל ואם כן יש לפסוק כמותו ואפילו כנגד סתם משנה וכו' מכל מקום לא לשתמיט תלמודא דידן דלשמעינן דאין הלכה כסת' משנה דר"ה ואם נאמר דפליג אההיא דירושלמי אם כן תלמוד' דידן עיקר ועוד דפשיטא ששוו כל הפוסקי' דשופר שנסדק ודבקו שהוא פסול אלא על כרחך לא דמי להדדי דהתם היינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא ככתבו התוספות וכדהבאתי לעיל. ואשר (ב) רצה מורי לדקדק מרוב פילפולו אשר פירשו המפרשים דההיא דדובקים בדבק איירי היכא דנקרע דמשמע דוקא נקרע אבל לא נחסר. אנכי הצעיר לא ראיתי בזה ראיה שהרי מה שפירש דאיירי בנקרע לא אתא לאפוקי חסר וכל עצמם לא באו אלא כדי שלא נטעה לומר דקאי לענין חיבור היריעה אשה אל אחותה או כדי שלא נטעה לומר דקאי אתפילין כמו וטולין במטלת לדעת הרמב"ם והספר מצות גדול שפירשו דצריך לכרוך הפרשיות במטלית וס"ל דהאי טולין במטלית קאי אתפילין כמו ההיא דכורכן בשער וכן משמע לשון הספר מצות גדול שכתב וז"ל ויש לפרש דובקין בדבק בקרע ספר תורה אמצעי' היריעה ותופרין בגידין יריעה לחברתה ונהגו לתפור קרע אמצעית היריעה במשי עד כן לשונו משמע דלא קאמר הכי אלא כדי שלא נטעה לאוקומי אידי ואידי אקרע אמצעית או אידי ואידי לחבר היריעות דהכי הוה משמע לישנא אי דלאו קשיא להו לישנא דברייתא דמסכת סופרים כמו שכתב ספר מצות גדול עצמו במצות ספר תורה וכן ספר התרומה גם לשון ספר התרומה שילהי הלכות ספר תורה מוכיח כן בהדיא דאתא לאפוקי דלא נימא דההיא דתופרי' בגידין קאי אהיכא דנקרע ספר תורה ולא יקשה למנהג שנהגו לתפור במשי וכן כדי שלא יהיה מוכרח לומר דצריך לתפור מבחוץ אף כשתופר היריעות זו לזו כמבואר שם וגם לשון הסמ"ג הנזכר למעלה יש לישבו דבא לאשמעינן דאע"ג דההיא דטולין במטלית קאי אתפילין לפי שיטתו כאשר פי' לעיל מינה ודלא כספר התרומה דמפרש לה לענין קרע ספר תורה שטולה עליו מבחוץ אפילו הכי ההיא דובקים בדבק קאי אקרע ס"ת והיינו נמי שהזקיק המ"ק לפרש ודובקים בדבק אם נקרע ספר תורה שגם הוא ירד לשיטת הרמב"ם והסמ"ג דמפרש וטולין במטלית לענין תפילין ודלא כספר התרומה ומאחר שלא ירדו להשמיענו שמותר לדבק בדבק כ"א כדי שלא נטעה להעמיד לענין חיבור היריעה או לעני' תפילין נוכל לומר דה"ה נקרע וחסר ולא למעוטי חסר נקטי ונקרע ועוד דנקרע משמע נמי גם היכא דחסר כדמוכח פ"ק דגיטין (דף ט') דקתני התם בברייתא עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק כו' וכתבו שם התוספו' וז"ל מקרעין להם נייר חלק פ"ה מסרטין כו' עד אבל לשון מקרעין לא משמע הכי כפ"ה דהוה ליה למימר מסרטין ורבינו חננאל פירש דלוקחין נייר חלק ומקרעי' עליו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו ובאים עדים וממלאים הקרעים דיו ונכרת הכתיבה על הגט ובירושלמי פריך והלא כתב הראשונים הוא פי' ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיבו להם הקרעים והעדים אין ממלאין כל רוחב הקרע לגמרי עכ"ל משמע דהאי קריעה רוצה לומר קריעה וחסרון עד כדי רוחב הכתב ויותר לפי שיטת הירושלמי ועוד דבפרק כל הבשר (חולין דף קז) גבי האי ארית' דדילאי מסיק ואי בזיע דוולא ככונס משקה מילף לייפי כו' ודבר פשוט הוא דאי אפשר להיות ניקב ככונס משקה אם לא שהיה הנקב רוחב קצת ואיכא חסרון טובא וכן פי' רש"י וז"ל ואי בזע דוולא בכונס משקה שהנקב מכניס משקה גדול הוא קצת וקילוח היוצא ממנו נראה וכן מוכיח נמי שילהי פר' המצניע (שבת דף צה) שהוא יותר ממוציא משקה ואם כן הוא חסר ורחב קצת הנקב וכן פי' רש"י שם ולשון בזע היינו תרגומו של נקרע דויקרעו שמלות' מתרגמינן ובזעו לבושיהן וכן לא יקרע מתרגמינן לא יתבזע הרי לך דמלשון קריעה משמע שפיר שיש בו חסרון ואין להקשות מהא דגרסינן באילו טריפות (דף נב) גבי ובשר החופה את רוב הכרס ברוב' בעי רב אשי ברוב קרוע או ברוב נוטל ותפשוט לה מהא דתנן כרס הפנימי שנקבה או שנקרעה רוב חיצונה ואמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא כולי ופירש רש"י ואלו במתניתין תנן או שנקרעה כו' משמע דנקרעה לא משמע נטול דוודאי פשיטא דאי לא הויא טריפה כ"א ברוב נטול לא הוה ליה למיתני או שנקרע רוב החיצונה דמשמע דגם נקרעה לחודיה בלא נטילה וחסרון הוא טריפה דפשיטא דנקרעה משמע שפיר גם בלא חסרון אלא הוה ליה למיתני או שנטל רוב החיצונה דמשמע דוקא נטול ומכל מקום לעולם אימא לך דלשון קריעה משמע בין בחסרון בין באין בו חסרון כמו שהוכחתי לעיל ומאי דמייתי מר ראיה מספר הטורי' שאסר מהר"ם ליטלו' במטלות ע"ג הקרע מבחוץ ומדבקי בדבק ודאי לכאורה משם היה נראה ראיה דלדברי מהר"ם אסור אמנם צריך להתיישב בדבר והדבר צריך תלמוד דלפי דברי מר שאין רוצה לחלק בין טולה במטלת לעולה בקלף וקשה קצת היאך חולק מהר"ם על דברי הירושלמי דקאמר דהלכה למ"מ כו' עד וטולין במטלית ודובקין בדבק ואם כי ודאי נוכל ליישב דס"ל למהר"ם דטולין במטלת קאי אתפילין כלומר שכורכין כל פרשה ופרשה במטלית כשיטת המיימוני ובודאי שכן הוא דעת מהר"ם לפי הנראה לע"ד מכל מקום הא דקאמר ודובקין בדבק כו' קאי אס"ת שנקרע לכאורה לכ"ע וכן כתב בסמ"ג וכן בסמ"ק ואע"ג שפירש ההיא דטולין במטלית לענין תפילין ופשיטא שאין לומר שמהר"ם יעמיד ההיא דירושלמי דדובקים בדבק כגון שנקר' שלא כנגד הכתב דממה נפשך אי ס"ל דאף בנקרע שלא כנגד הכתב מפסילבשום ענין וכי האי גוונא מיירי א"כ מניה יש להוכיח דסתימת דבק הויא סתימה מעלייתא אפילו היכא דמפסיק בלא סתימה וא"כ ה"ה כנגד הכתב דכיון דבתרווייהו מפסיל אם לא דבקו היאך יתכן דפעם אומר לדבק טוב הוא לתקן המעות ופעם לא יועיל אין זה סברא כלל ואי סבירא דשלא כנגד הכתב לא מפסיל אפי' היכא שלא דבקו ומשום הכי שרי לדובקו בדבק א"כ יקש' מה השמיענו הירושלמי דגם הוי הלכה למ"מ דשרי לדובקו בדבק כיון דגם בלא דבק שרי וכי גרע משאם לא היה בו דבק כלל ועוד דלשון הירושלמי משמע דצריך לעשות כן דומיא דאינך דכותבין בדיו ובעורות ומסרגלין בקנה ותופרין בגידין דבכולהו קאמר שצריך לעשות כן ואי לא מפסיל בהא קרע דקאמר דובקים אפילו אם לא נסתם אם כן אין צריך לדובקו כלל ואם כן לא הוי דומיא דאינך ואם נאמר דמהר"ם מחלק בין היכא שטלה במטלית שטלה בקלף משום דהכל הולך אחר המעמיד דקי"ל כרבי מאיר בהא כמו שפסק רבינו פרץ וכן ריב"א בפ' קמא דשבת א"ש דהאי ודובקין בדבק קאי אדביקת קלף מבחוץ אמנם מורי הרחיק זה הדעת ומי אנכי כי אבא לחלוק על דבריו ושמא דקסבר מר דמהר"ם יעמיד דברי הירושלמי כרבי שמעון ב"א שאמר משום רבי מאיר דובקין בדבק וכותבין על גב המטלית אבל איהו ס"ל דיש לנו לפסוק כתנא קמא דאומר אין דובקין בדבק ואין כותבין על מטלית דיחיד ורבים הלכה כרבים אבל מכל מקום לא נתיישב לע"ד דאם מוכרח הוא לו' שיסבור הירושלמי דהלכתא כרשב"א היאך יחלוק מהר"ם לו' דאין הל' כרשב"א מאחר שלא מצינו שיחלוק תלמוד שלנו על הירושלמי בזה ואדרבה מצינו שכתב בסמ"ג דדובקין בדבק היכא דנקרע אמצעית היריעה כו' ולא הביא דברי חכמים החולקים על רשב"א ואומר שאין דובקין כו' וכן הסמ"ק כמו כן הביא ההיא דירושלמי לפסק הלכה אלא שפי' ההיא דטולין במטלית לענין תפילין ולפי הנראה לע"ד כי הלך לשיטת מהר"ם שאסר לטלות במטלת היכא שנקרע ספר תורה וכו' שכן דרך המרדכי גדול וקטן לילך אחר דברי מהר"ם בכל דבר ולכל הפחות אם היה מהר"ם חולק אההיא דדובקים בדבק לא הוה המ"ק שתיק מיניה ומסברא דאיהו הוה ידע טפי בתשובות מהר"ם מינן. ואף אמנם כי לפי הברייתא דמסכת סופרים אשר הביא ספר התרומה מגומגם הוא לפי הנראה לע"ד שהרי כתב בספר התרומה וז"ל תניא במסכ' סופרים אין דובקים בדבק ואין כותבין על גב מטלית ולא תופרין במקום הכתב רשב"א אומר משום רבי מאיר דובקים בדבק וכותבין על גב מטלית אבל אין תופרין כו' והשתא לא נתיישב לי האי דקתני ברישא אין דובקים בדבק והדר קתני אין כותבין על גב מטלית דהאי דובקי' מאי הוא אלימא קלף אם כן הוי זו ואין צריך לומר זו דהשתא בקלף אסור במטלית מיבעיא ואין לומר דחדא קתני כלומר אין כותבין על גב מעלית על ידי שדובקין בדבק דא"כ הוה ליה למיתני אין דובקין וכותבין מאי אין ואין דקתני ועוד קשה לי הלשון דהא משמע דרישא לא איירי שהוא כתב על גב הטלאים כמו בסיפא מדמסיים ואין כותבין על גב המטלית משמע דרישא דקתני אין דובקין לא איירי בהכי שכותב על גב המטלית וכן לישנא דסיפא דקתני ואין כותבין לא משמע שיהא ענין דביקתו כענין דביקה דרישא דאם לא כן היאך תאמר אין דובקין ואין כותבין כו' הלא גם סיפא איירי על ידי דביקת דבק ואפילו אם תימצי לומר דלא איירי בכי האי גוונא דסיפא מכל מקום לענין דבק שווים הם ואם כן לא יתשייב הלשון: