שו״ת מהרי״ק · חלק קי״ח סימן ג׳

שאלה לשמעון יש כתיבת יד מראובן משיעבודי' וכתיבתו נכרת לכל אכן שמו לא נחתם עליו אם יקרא כתיבת יד ואם אית ליה למשתעי דינא בהדיא. שאלה ראובן היה לו נכסיו ביד שמעון ושמעון חייב לראובן לתתנם לו לזמן מוגבל וכאשר הגיע הזמן מוגבל דחה אותו מיום ליום ושאל מראובן שעבודו וראובן נתרצה לכל אשר שואל ממנו שמעון כדי להוציא נכסיו מתחת ידו ולאחר שראובן היה לו נכסיו טוען ואומר אונס הייתי ומסרתי מודעה היה דברי כדי להוציא השלי מידו לי. על אשר (א) תובע ראובן משמעון שלא ילוה עוד בחנות ולא ימכור בלתי רשותו כי כן התנה עמו בתחילה בעת השיבו תחתיו כמבואר בשאלה. ושמעון משיב כי הוא השיגה מאדון זה וכבר כלו גיריה דידיה. לע"ד נראה כי הדין עם שמעון דמאחר שמת האדון הראשון אשר מכחו בא ראובן והחזיק במעמד ההוא והוצרך שמעון להוציא מעותיו בחוקים ותנאי' חדשים כבר נסתלקו מעשה ראובן וזכה שמעון במעמד ההוא כדגרסינן בבבא בתרא פרק חזקת הבתים א"ר יודא אמר שמואל נכסי הכותי עע"ג הרי הן כמדבר כו' מאי טעמא כותי מכי שקיל זיזי אסתליק וישראל לא קנה אלא בשטרא הלכך הוו ליה נכסי מדבר וכל המחזיק בהם זכה בהם. ותו מייתי בתר הכי רב הונא זבין ארעא מכותי אתא ישראל אחר רפיק בה אתא לקמיה דרב נחמן אוקמי בידיה כו' ופי' שם רבינו שמואל וז"ל נכסי הכותי שמכר' כותי לישראל שקבל הדמים ממנו ועדיין לא החזיק בה ישראל זה הקונה אותם כדמפר' לקמן שאם קדם ישראל אחר והחזיק בהם קנה כאלו הן נכסי הגר שמת עכ"ל. עוד פי' שם וז"ל מכי מטו זוזי לידי' מן הלוקח אסתל' ליה הכותי שהרי כל קניינו של כותי בכסף הרי לך בהדיא דאע"ג שהישראל הראשו' הוציא מעותיו במקח השדה מן הכותי ואלמלא מעשה ישראל הראשון שנתן מעותיו לכותי וסלקו מן הקרקע ההוא לא היה הישראל השני יכול להחזיק בקרקע ההוא שהרי לא היה הכותי מסולק ממנו אפי' הכי אמרינן דמאחר שנסתלק הכותי מחמ' מעותיו של ראשון נשאר הקרקע הפקר וזכה בו הישראל השני שהחזיק בה אחר הסתלקות הכותי כל שכן וכל שכן הכא שמת הכותי ר"ל האדון הראשון שאין לך הסתלקות גדול מזה וכבר פקע כוחו ושעבודו ממדינתו כדגרסינן בב"ק פ' הפרה (דף מט) משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מאי טעמא כיון דמית ליה גר פקע ליה שיעבודיה. משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קונה את השאר אלמא דכיון שמת הגר נשארו נכסיו הפקר וזכה ישראל השני המחזיק במשכונו כמה ששום המשכון יותר על המעות שהלוה ישראל הראשון ואפילו היה המשכון בשעת מיתת הגר וחזקת ישראל השני בחצר הישראל הראשון שאינה משתמר' וליתיה לישראל הראשון בחצירו באותו שעה כדפירש שם רבינו יצחק כל שכן וכל שכן הכא דלא שייך למימר שיזכה ראובן במעמד ההוא מכח חצר כדהתם ופשיטא דאפילו רש"י מודה בו ואפילו אם תימצי לומר דפליג על רבינו יצחק דהא פשיטא דאין לישראל הראשון כח לזכות במה שהמשכון שוה יותר על מעותיו אלא מטעם חצר כדפרי' שם ותקני ליה חצרו כו' וכן פי' שם רש"י בהדיא אבל הכא פשיטא דלא שייך כלל קנין חצר ופשיטא יותר מביעות' בכותחא שזכה שמעון בישוב בימות האדון הראשון והחזיק בו מכח האדון השני. ואל תשיבני ממה שכתב במרדכי בפרק חזקת הבתים דמספקא ליה לראב"ן באם משכונו של כותי ביד ראובן והלך ראובן למקום אחר והפקידו ביד שמעון ומת הכותי אם זכה בו שמעון ויתן לראובן מעותיו שחייב לו הכותי או נימא כיון שמכח ראובן תופס אותו לא קנה שמעון דעל כרחך עד כאן לא מספק' ליה לראב"ן אלא דוקא היכא שהפקידו אצלו ושמא בשעת מיתת הגוי מיד זכה בו המפקיד שהנפקד הזה כשלוחו כל זמן שלא פירש שהוא רוצה לזכות בו והרי לא גילה דעתו שירצה לזכות בו עד לאחר זמן שבא המפקיד לתבוע משכונו דאי לא תימא הכי תקשי לו דלפשוט בעייתו מההיא דמשכונו של גר ביד ישראל כו'. דזה קנה את השאר כדאומר רבא בפ' הפרה והבאתיו למעל' אבל הכא פשיט' דלא שייך למימר האי טעמא שהרי כשמת הכותי לא היית' חזקת המעמד אפילו ביד שמעון ונשאר המעמד ההוא כמדבר להחזיק בו ולזכות בו כל הקודם לזכות וכבר פקע כח ראובן מאותו מעמד במות האדון הראשון וכאשר בא שוב שמעון והוציא חוקי' ותנאים חדשים על שמו מהאדון השני זכה בהן כזכה מן ההפק' מידי דהוה אישראל שקנה קרקע מן הגוי בדמים ובא ישראל אחר והחזיק בו דקני כדכתבתי לעיל. ועוד שהרי עיקר ירידת שמעון במעמד ראובן הייתה אדעתא דנפשיה להלוות שם מעותיו בריוח שלם וכן עשה מיום הפרד ראובן משם ולא דמי למה שנסתפק בו ראב"ן כדפי' לעיל הטעם ועוד דאפילו אם תמצי לומר שגם בנדון הזה הוה מסתפק ראב"ן מ"מ כיון ששמעון מוחזק ביישוב מספיקא לא מפקינן מיניה ולא מבעיא לפי' רבינו שמואל בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף לב) גבי הלכת' כוותיה דרבה בארעא וכו' שפירש שם דמספקא לן אי הלכה בהא כרבה או כרב יוסף ומשום הכי אמרינן דהיכא דקיימא ארעא תיקום ולא מוקמינן ליה לארעא בחזקת מרא קמא אלא בחזקת המחזיק בה דוודאי פשיטא דכל שכן הכא דליכא למיזל בתר חזקת מרא קמא דהיינו ראובן אלא אמרינן היכא דקאי המעמד תיקום דהיינו שמעון דכיון דמספקא לן דינא מספיקא לא מפקינן מיד המחזיק ולא דמי לההיא דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא כדפירש שם התוספו' לשיטת רבינו שמואל אלא אפי' לפי' רבינו יצחק שפירש שם הטעם דלא אמרינן מגו להוציא הא לאו הכי הוה אמרינ' אוקמי בחזקת מרא קמא כדפי' שם התו' מ"מ פשיטא דבכה"ג מודה רבינו יצחק לרבינו שמואל דשאני התם שהיו דנין על הגוף הקרקע ומשום הכי הוה לן לאוקמי בחזקת מרא קמא דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא כדאמרי' בכולה תלמודא אבל הכא שהם דנין על יישוב המקום ולא על המקום עצמו פשיטא דלא שייך למימר בכי האי גוונא אוקמא בחזקת מרא קמא. ותדע דכן הוא שיש לחלק בכך דהא מסיק רב נחמן בשילהי השואל (דף קב) דקרקע בחזקת בעליה עומדת ואע"ג דאפיך מיפוך ואפי' בא בסוף הקדש כולן למשכיר וצריך השוכר לפרוע כל שכר החודש למשכיר אע"ג שהבית בחזקתו לענין הדירה שהרי מושכרת לשנה ואפי' הכי לא אמרינן דתהוי בחזקתו לפוטרו מספק כדמוכח שם בהדיא וכדפי' שם רש"י אלא אמרינן העמד קרקע בחזקת בעליה. וע"כ היינו טעמא דמאחר שגוף הקרקע למשכיר אע"ג שהדירה לשוכר יפה כח המשכיר בקרקט מכח כשוכר וחייב השוכר לפרוע כל השכירות אף על גב דמספק' לן אי אומר תופס לשון ראשון או לשון אחרון כדאיתא התם. ונחזור לתחילת דברינו שהבאתי ראיה מההיא דפרק חזקת הבתים דנכסי הגוי עע"ג הרי הן כמדבר וכו' ונאמר דאע"ג שפירש שם רבי' שמואל דאותו ישראל השני שהחזיק בה נקרא רשע דלא גרע ממהפך בחררה וכו'. וכן כתב המרדכי בשמו בקדושין פרק האומר ובפ"ק דבבא מציעא וכן כתבו התוספות שם ובפרק שני דבבא בתרא אכן לדברי רבינו תם הסכימו הפוסקים האחרונים כמו מהר"ם והביאו המרדכי בפרק קמא דבבא מציעא שפסק הר"ם בראובן שהפך בקרקע של גוי כו' דלא מקרי רשע דהוי כמו מציאה דלאו בכל שעתא מתרמי ליה לקנות על המיצר שלו כ"ש וכ"ש הכא דכמו מציאה תחשוב לגבי שמעון לקנות המעמד מן השר השני מאחר שכבר הלוה שם מעותיו ברשות ראובן מימות השר הראשון ואם יצטרך לצאת משם תגיע לו יציאה מרובה והפסד רב וכן הסמ"ג הביא דברי רבינו יעקב ולא דברי רבינו שמואל במצות הגזילה וכן פסק גם בטור חשן משפט בסימן קצ"ו דז"ל גוי שמכר קרקע לישראל כו'. עד לפיכך אם החזיק בו ישראל אחר זכה וכו' עד ורשב"ם כתב שנקרא רשע ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כ' דאפי' רשע לא מקרי דלא אומר דהוי רשע אלא במכ' ושכירות שנמצא במ"א אבל במציאה והפקר שאין נמצא במקום אחר לא עכ"ל.