שו״ת מהרי״ק · חלק קט״ז סימן ב׳

והרי לך שפסק דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין וצריך לומר לכל מבין שבא הפסק לומר שהעדים יעידו בפני בית דין על החזקה ויכתבו לו שטר על זה כמו שאומר שטען שאבד שטרא כשכבשה כרקום דאי לא תימא הכי למה הוצרך לקבל עדות שלא בפני בעל דין ולענין מה פסק כן אם להניח למחזיק בזה הקרקע פשיטא ופשיטא שיחזיק גם בלא קבלת עדות שהרי אין לו טוען כדקאמר בהדיא לא היה עמו במדינה וכדכתב דאין מערער בפנינו ופשיטא שלא היה צריך ראובן לשום קבלת עדות אם לא שהיה רוצה שיכתבו לו שטר מאחר שאבד שטרו כשכבשה כרקום והרי לך ראיה דבכבוש כרקום מחזקינן לשטרות בחזקת אבודות ולא מצינו למימר שמא הצניעו ולא מצאוהו אנשי מלחמה או שמא יחזור להם. וגם מכאן יש להביא ראיה על עיקר הדין דאין הלוה או המוכר יכול למחות מדפס' דמקבלין עדות כו' כדי לכתוב לו שטר אחר כדפי' לעיל ואע"ג שלא היה ברצון המוכר שהרי לא היה במדינה וה"נ לא שנא ומכל הני טעמים דפי' לעיל אם כן הוא כמו שאמרו לי שהר' יוסף הנז' מודה שנאבדה הכתובה הראשונה הנני גוזר עליו בכח נח"ש או שיחזור ויכתוב כתובה לאשתו בסך הראשון אשר היה בכתובה הראשונה שנעשית בשעת הנישואין בלשון כתוב' דאירכס' כאשר תקנו רבותינו הקדמוני' ז"ל תוך שלשה ימים אחרי אשר יגיע לידי כתבו זה או טופסו מקויים בעדים או מבר סמכ' שירד לדין אשתו בגרע"ץ או באישפרו"ק באיזה משני המקומות שירצה הוא ויתחייב לירד עם אשתו לדין כנ"ל תוך שלשים יום אחר אשר יגיע כתבי זה לידי או טפסו מקויים בעדים או מבר סמכא. נאם הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה: