שו״ת מהרי״ק · חלק ק״ד סימן א׳

איש אמונים הותק הר"ר אליעזר יצ"ו שלו' אשר שאלת על אודות שרה ורבקה אשר נשתתפו בקנין מטוה ביחד ולקחו באמנה מכותית אחת והרוויח פרח אחד בין שתיהם וז"ל כל אחת לקחה ו' גסי' לחלק' מן הריוח ומעו' הקרן יחדו כדי לפרוע הכותית בעלת המטו' והנה רבק' שמה אותה מעות בכיסה כדי לפרוע הכותית ובין כך וב"כ הלכה רבק' חוץ לעי' ונשבר' הרצועה אשר בה היה הכיס תלוי אשר היו המעו' בתוכה ונסתפקת אם האחריו' כולו על רבקה או אם על שתיהן מאחר ששותפים היו שרה ורבקה לע"ד (א) נראה דאם כן הוא שנטלה כל אחת חלקה בריוח כמבוא' למעלה לא נשאר להם עוד שותפות יחד כי אם אותן המעות אשר הכינו לפרוע מהן הכותית דדבר פשוט הוא שרבקה חייבת בכל אחריות ההפסד דהא קיימא לן דשותפין שומרי שכר זה לזה ושומר שכר חייב בגניבה ואבידה דאין לומר מאי הוה לה לרבקה למיעבד הלא שמרה כדרך השומרים דפשיט' הוא דשומ' שכר חייב בכל אבידה ואפי' שמר כדרך השומרי' ואפי' בדבר שהו' קרוב לאונס מתחיי' ולא מפטר אלא באונס גמור וכן כתב המרדכי וז"ל השיב ר' מאיר על ראובן שמסר טבע' לסרסו' למכו' והפסיד האבן מן הטבע' נראה דהסרסור שומר שכר ואפילו בהליכה וכו' עד וכיון דהוי שומר שכר חייב לשמו' מכל מיני אביד' כדאמר בפרק הפועלי' (דף צג) עד כמה שומ' שכר חייב לשמו' עד כדי היית ביום אכלני חורב כו' עד וקי"ל אפי' גנא פורתא בעידנא דגנו אנשי או ניים חייב עד ובעל הבית א"צ לישבע שלא ידע שלא היתה האבן תקועה יפה דאין נשבעין בטענות ספק וכו' עכ"ל משמע בהדיא ששומר שכר חייב בכל אבדה ואפי' בעניין שלא הי' ראוי לחשוב שיארע כי התם דמחייב ליה אם היתה האבן תקועה יפה מדקאמר שאין בעל הבית צריך לישבע שלא ידע כו' משמע דאדרב' כי אמרי' שהיתה תקועה יפה מחייב טפי שומר שכר ולא אמרינן מאי הוה ליה למעבד הא לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שתפול ומה לי נפילת האבן מן הטבעת ומה לי שבירת הרצועה ונפילת הכיס אדרב' נראה דכ"ש הוא דמחייב בכי האי גוונא: