תשובות הרא״ש · כלל צ״ז סימן א׳ (ב׳)

תשובה אלופי הדיינים אעפ"י שרוב עניני הדברים שלאה מבקשת תואנה לבטל המקח מכל מקום אני אכתוב לכם על פי דברי רבותינו ע"ה ואם יש מנהג אחר בעיר לכו אחריו שנינו בפרק מי שאחזו (ע"ד) הרי זה גטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז כו' על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום נתנה לו בתוך שלושים יום הרי זו מגורשת ואם לאו אינה מגורשת ופריך עלה בגמרא פשיטא מהו דתימא קפידא לא קפיד ולזרוזה קא אתי קמ"ל אלמא כל הקובע זמן לחברו בפרעון מעות תלינן הדבר בקפידא ולא אמרינן אם עבר קצת מן הזמן לא קפיד שלא נכוין אלא לזרז אלא ודאי קפידא יש בדבר ומיד כשעבר הזמן נתבטל הדבר ודקדקתי בכתיבתכם וכתבתם שהתנאי היה שיפרע לה קצת מן המעות מיד ולה משמע לה ולא לאחר כדתניא בגיטין (ע"ד) הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם [לא נתנה זקוקה ליבם] ואינה יכולה לקיים התנאי במה שתתן המאתים זוז ליורשים כדי שלא תזקק ליבם דלי משמע לי ולא ליורשים ואפי' לרבן שמעון בן גמליאל דאמר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן היורשים דסבר לי ואפי' ליורשים הני מילי אחרי מות האדם שמניח עזבונו ליורשים אבל בחייו אין אדם רוצה שיתנו ממונו לשום אדם אלא לידו כמו שאמרו חכמים אין אדם רוצה שיהא פקדונו ביד אחר ואפי' לא הזכירה שיתנו לה המעות אלא התנו שיפרעו לה המעות באותו זמן לא קיים הפרעון אם לא שהגיע המעות לידה ואם נתן המעות ליד אחר ואמר זכה במעות הללו ללאה כדי לקיים התנאי לא הוי פרעון כיון שהיא בעיר ויכול ליתנם בידה כדתנן בערכין (ל"א) בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר הדלת ונכנס ואימתי שירצה יבא הלה ויטול מעותיו ודוקא בשביל שהיה נטמן אבל אם היה נמצא צריך ליתן מעותיו לידו.