תשובות הרא״ש · כלל צ״ז סימן א׳ (ג׳)

ומה שטען שמעון שקיים כל המוטל עליו לעשות במה שנתן המעות ביד הסופר שאלו היה נותן לו כל המעות היה נותן לו כל השטר המופקד בידו הילכך הוי כאלו נתנם ביד לאה בזה אני אומר אם עשה סופר זה שלא כדין היה עושה שאין לו להוציא השטרות מתחת ידו עד שיגיעו המעות ליד לאה כי אם האמינתו לאה להשליש בידו השטר ניירא בעלמא בשביל זה לא האמינתו להפקיד מעותיה בידו ומה שכתבתם שבעל המצר אין לו להביא המעות אלא ליד בית דין שמעמידין הקרקע בידו הא ליתא אלא הלוקח הוא שלוחו של מצרן וכל התנאים שהתנה הלוקח צריך המצרן לקיימן הרי כתבתי לך דין תורה אבל אם הוא מנהג בעיר שכל פרעון שאדם פורע לקניית בתים כשנותן המעות ליד הסופר שבזה הוי פרעון והסופר נותן לו השטר מיד אף על פי שעדיין לא בא המעות ליד המוכר נמצא מנהג זה מבטל ההלכה מאחר שמנהג פשוט הוא בעיר כדאמרינן (ב"מ ע"ד) האי סיתומתא קניא שכל קנין שנהגו לעשות כן סוחרי העיר הוי קנין א"כ לא פשע שמעון במה שנתן המעות ליד הסופר וקיים תנאו וכן אני אומר על הדין שדנתם אותו שלשה בלא אחד מהזקנים דין הוא מן התורה זולתי אם יש תקנה בעיר שלא יפסק שום דין אם לא במעמד אחד מן הזקנים רשאין בני העיר להסיע מדברי תורה ולעשות תקנה ככל אשר יראה טוב בעיניהם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.