תשובות הרא״ש · כלל צ״ז סימן ד׳

שאלה ראובן קנה בתים משמעון בקנין סודר ונתן לו מהמעות אלף זהובים והתנו שניהם שיתן לו ראובן תשלום המעות בג' זמנים קצובים ושמעון יתן לראובן שטר סילוק מבניו ומבתים אלו קודם הגעת זמן הנזכר השלישי של הפרעון הראשון והתנה ראובן על עצמו שאם לא יפרע לו כל זמן וזמן מה שיש לו לפרוע לו שיפסיד כל מה שנתן והפרעון האחרון שישאר ביד שליש עד שיתן לו שטר הסילוק הנזכר וקודם שהגיע זמן הפרעון יצאו שטרי חובות על המוכר הראשון שמכר בתים אלו לשמעון ביותר מכדי שווי כל הקרקעות שהיו לו למוכר הראשון ושמעון גם כן אין לו קרקע על מה שיהיה אחריות בתים אלו וראובן רוצה לחזור לפי שעדיין לא החזיק חזקה האמורה בגמרא דהיינו דייש אמצרי ועוד דשמעון זה הוא עייל ונפיק אזוזי כיון שקבע זמני הפרעון על הפנים שאמרנו והוא מעכב על ראובן הלוקח שלא יכנס בבתים עד שיפרע לו כל הממון ועוד שבזמן הקנין כתב השטרות ושמו אותם ביד שליש על פי התנאים הנזכרים ושמעון טוען אחוי טרפך ואשלם לך שלא היה מאמין שמעון שהיו החובות אמת ושיהיו כנגד שווי כל הקרקע ובית דין נודע להם סכום החובות וצוו לעשות שומא בכל הקרקעות שהיו לו למוכר הראשון ולא היו שוים כל הקרקעות כנגד החובות ולפי זה תבע ראובן מבית דין שיבטלו המקח ושיחייבו לשמעון להחזיר האלף זהובים שלקח שאין לך מקח טעות גדול מזה שלמחר יטרפוה ממנו ואין לו על מה לחזור ובית דין נתאחרו לגמור דין זה שנה אחת מחמת שלא היה להם פנאי ועכשיו יצאו שוברות על החובות ובא שמעון לתבוע מראובן שיקיים המקח ושיתן לו מעותיו וראובן טוען שכבר בטל המקח מהטעמים שזכרנו ועוד שבית דין נתנו לשמעון כמה זמנים זה אחר זה להראות השוברות על החובות ועברו הזמנים ולא הביא כלום וכיון שראה הקונה שלא הביא עשה במעותיו שהיה לו לתת באלו הבתים תועלתו והוציאם ומה שלא גמרו בית דין הדבר לא היה אלא מחמת שלא היה להם פנאי.