תשובות הרא״ש · כלל צ״ו סימן א׳

שאלה יורנו רבינו ראובן ושמעון ירשו מאביהם ב' בתים ונתפשרו ביניהם למכור כל אחד חלקו בבית האחד לאחיו בענין שיהיה נשאר לכל אחד בית שלם ומכר ראובן לשמעון חלקו ושמעון מכר חלקו לאשת ראובן והתנה שמעון בשטר מכירתו שאם יטרפו ממנו בעלי חובות של אחיו החלק שקנה מעכשיו שייר לעצמו שמעון בחלקו שמכר בכדי כל מה שיוציאו ממנו מהחלק שקנה מאחיו ואבד השטר של מכירת ראובן לשמעון ובאו בעלי חובות של ראובן לטרוף משמעון החלק שקנה מאחיו ושמעון בא ליקח מחלקו שמכר לאשת ראובן כדי סכום המוציא ואשת ראובן טוענת הראה שטר שקנית מראובן אחיך כאשר אמרת ואחר כך תטרוף ממני ושמעון טוען השטר אבד ואין לי להראותו אבל כשמכרתי לך על תנאי זה מכרתי שאם היו מוציאים ממני מן החלק שאמרתי שקניתי שאני שיירתי לעצמי במכר שמכרתי לך כדי סכום המוציא והנה מוצא בו ממני אם כן לא חלה מעיקרא מכירתי בכדי סכום המוציא הדין עם מי וזה נוסח התנאי שהתנה שמעון בשטר מכירתו לאשת ראובן לאחר שסיים כל ענייני המכירה והזכיר לנו שמעון המוכר שהוא קנה מראובן אחיו החצי מן הבתים של מקום פלוני בשטר מקויים ושראובן המוכר קבל עליו אחריות באותו מכר בגופא ובפירי ובשבחי כדי סכום המוציא ולפיכך שייר לעצמו שמעון זה המוכר מן המכר הנזכר למעלה שהוא מכר לאשת ראובן שיור גמור כשיעור שוה כל מה שהוציאו ממנו או מהבאים מכחו מהחלק שקנה מראובן אחיו יהיה המוציא מי שיהיה ישראל או גוי וכל זה השיור כל זמן שלא ימצא לראובן אחיו נכסים בני חורין שישוו שעור כל מה שיוציאו ממנו ואם לא ימצא בני חורין יקח מה ששייר שעל תנאי אמתת שיור זה קנינא משמעון.