תשובות הרא״ש · כלל צ״ו סימן א׳ (ב׳)

יראה אחר שהזכיר שמעון בשטר מכר שמכר לאשת ראובן שהוא קנה מראובן הבתים שבמקום פלוני ושראובן קבל עליו אחריות של אותו מכר ושייר שמעון לעצמו באותה מכירה שמכר לאשת ראובן שאם יוציאו ממנו או מהבאים מכחו מהחלק שקנה מראובן אחיו שיגבה מאותה מכירה שמכר לאשת ראובן אף על פי שאין בידי שמעון שטר המכירה שקנה אותו חלק מראובן ושקבל עליו ראובן אחריות אדעתא דהכי קנתה היא משמעון שאם יטרפו מה שאמר שקנה הוא מראובן ששייר לעצמו כפי מה שיגבו ממנו וכל תנאי שבממון קיים ואי אפשר לה לזכות אלא במה שמכר לה והוא שייר לעצמו בגוף המכירה כפי מה שיוציאו ממנו ודמי להא דאמרינן בפרק המוכר את הבית (ס"ג) בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ופריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני כיון דאמר ליה על מנת שיורי שייריה למקום המעשר כ"ש בנדון זה ששייר לעצמו בפירוש יש בגוף המכירה כפי מה שיוציאו ממנו מכח ראובן מאותו חלק שקנה ממנו והיא האמינתו במה שאמר ואדעתא דהכי קנתה ומכל מקום תוכל אשת ראובן לומר כיון ששטרך בידך ואין ידוע זמן קנייתך אומרת אני שבעלי חובין הוציאו ממך שלא כדין כי קנייתך קדמה לשעבודם ואני לא קבלתי עלי אלא אחריות שיטרפנה ממך בדין אעפ"י שלא תועיל לשמעון הטענה נגד הבעלי חובין מכל מקום טענה היא לאשת ראובן להחזיק שלה מה שבידה.