תשובות הרא״ש · כלל פ״ו סימן ד׳ (ב׳)

הדין עם יורשי שמעון דהכי אמרי רב ושמואל אמתניתין וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה [ובגמ' מפרש דה"ק וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה] וקאמרי רב ושמואל עלה לא שנא אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו פי' אין אדם מוריש ממון שאינו יכול להוציא אלא בשבועה לבניו דכיון שהוא ביד אחרים והאב לא היה יכול להוציא מהם אלא בשבועה והבנים אינם יכולים לישבע שבועה שהיתה מוטלת על אביהם ואין מוציאין הממון מיד המוחזק בו אבל ממון שאדם מוחזק בו וחייב עליו שבועה כדי שלא לשלם אותו הממון ומת קודם שנשבעו עליו היורשין מחזיקין מה שבידם בלא שבועה וראיה מהא דאמרינן בפרק המוכר את הבית (ע’) שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כלו ודייני ארץ ישראל אמרי נשבע וגובה מחצה ופסק רבא התם הלכה נשבע וגובה מחצה משום דעיסקא פלגא מלוה פלגא פקדון ופלגא דמלוה שקיל בשבועה אבל פלגא דפקדון לא דאלו היה אבוהון קיים הוה טעין החזרתי לך והיה נאמן בשבועה וכיון שאביהם היה נאמן בשבועה להחזיק מה שבידו היורשין מחזיקים בלא שבועה ועוד ראיה מפרק כל הנשבעין (מ"ח) דפריך על מילתייהו דרב ושמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו מהא דתניא יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה בין בשבועה בין שלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה היכי דמי כגון שמת לוה בחיי מלוה וקתני שהבן גובה בין בשבועה בין שלא בשבועה בשבועה שבועת היורשין שלא בשבועה כרשב"ג אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הא מני ב"ש היא דאמרי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי הילכך מוריש המלוה הממון לבניו דכגבוי דמי והוה ליה כמוחזק בממון ונוטלין בשבועה שלא פקדנו אבא או שלא בשבועה כרבן שמעון בן גמליאל אם אומר אביהם בשעת מיתה שטר זה אינו פרוע ולא אמרינן שיפסידו יורשי המלוה לפי שאביהם היה חייב שבועה והם אינם יכולים לישבע שבועה שהיתה מוטלת על אביהם.