תשובות הרא״ש · כלל פ״ד סימן ב׳ (ב׳)

נשאלתי בנדון זה על שכתוב במתנה זו אם ימות אחד מהם בלא זרע שיפול חלקו לאחיו ולאחיותיו כדמפרש לעיל ועתה נתן שמעון מחלק נחלתו לגיסו ועתה קם ראובן לבטל מתנה שנתן שמעון אחיו לגיסו כי אין בנים לשמעון וראויה המתנה לפול עליו אחרי מיתת שמעון אחיו ונראה לי שהמתנה טובה היא דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני דפסקינן בפרק יש נוחלין (קל"ז) הלכה כרשב"ג דאמר הראשון אם ירד ומכר ואכל אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור נכסים כרשב"ג אלמא אהני מעשיו ולכך נקרא רשע ערום והכי אמרינן בשילהי מי שהיה נשוי (צ"ה) נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל וה"ה בנדון זה מה שנתן נתן ואין חילוק בין מכר למתנה דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה ועוד אפילו לא עביד נייח נפשיה הויא מתנה כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ז) ההיא איתתא דהויא לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהוה אזלא למגזריה הוה קא דיישא ליה הוה קפיד עלה אקניתיה ניהליה כל שני חייו קם אקנייה לבנו קטן אמר רב פפא משום דאתיתון ממולאי אמריתון מילי מוליאתא אפילו רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא ואקנייה היינו במתנה שנתנו לו בקנין מדלא קאמר זבניה וגם לבנו קטן לא היה מעות והוי כמו לא ליקני איניש לולבא לינוקא שהוא לשון מתנה ודוקא משום דיש חילוק בין עצמו לאחר הא לאו הכי אפילו מתנה מפקיעה מיד אחריך ואין לומר בנדון זה הוי כאלו התנה בפירוש שלא יתנו ולא ימכרו לאחרים אלא יורישוה אחריהם לאחיהם ולאחיותיהם דאם לא כן למה הוצרך לפרש שאם ימותו בלא זרע שירשוהו אחיו אטו בר קשיא דמתא לירות מי יירשנו אלא אחיו אלא לישנא יתירא לטפויי קא אתי כאלו התנה שלא ימכרו ושלא יתנו לאחרים כדי להעמיד הנחלה ביד בניו הא ליתא כי אינה סברא כלל שהתנה שלא ימכרו בניו מחמת דוחקא וכי עלתה על דעתו שימותו ברעב להרבות נחלה אחרי מיתתם לאחריהם ומאחר שיוכלו למכור הוא הדין ליתן כי מתנה ומכר דין אחד להם כאשר הוכחתי לעיל גם מתנה שנתן שמעון לגיסו הויא כמו מכר שהרי בחליפי המתנה הבטיחו שאם תמוט ידו ולא יהיה לו עשרים ליטרין וכן הליש שימלא לו עד עשרין ליטרין הליש וכן תמיד כל ימיו שלא יפחתו לו מעשרים ליטרין לכך הויא מתנה כמו מכר ועוד בשטר מתנה אין בו לשנא יתירתא כי מה שהוצרך לפרש שאם ימות בלא זרע שירשוהו אחיו בשביל שרצה לסיים חלקו בשאר הנכסים שבנים ובנות שוים בהם יפול לבני ולבנותי בשוה ואלמלא לא פירש זה היו אחים יורשים הכל ועוד אני אומר דכל אותו התנאי לא היה אלא אם ימות אחד מבניו בחייו אבל אחרי מותו שכבר בא חלקם לידם על זה לא התנה כלום וכן מוכח כל הלשון אם יהיה לאותם בנים זרע זרעם יהיו תחת אבותיהם לירש חלקם וכי לזה הוצרכנו שהבן יורש אביו אלא שלא תאמר הואיל והמתנה לא חלה אלא שעה אחת סמוך למיתת יעקב אם ימות אחד מבניו בחייו תשוב המתנה אליו לשנותה לעשות בה כל מה שירצה לכך התנה התנאי והקים הבן תחת אביו לירש חלקו וכן משמע נמי אחר כך אם ימות בלא זרע חלקו יפול לאחיו היה לו לכתוב הזכרים יטלו זה והנקבות יטלו זה אלא משמע אם ימות בחייו באחרית הימים כשתפול הירושה לפניהם אחרי מיתתו יפול זה לזכרים וזה לנקבות ועל כרחן צריך לפרשו כך שאם תאמר שהתנאי היה שאם ימותו אחרי מיתתו היאך תפרש חלקו בשאר הנכסים שבני ובנותי שוים בהם יפול לבני ולבנותי בשוה והלא הנכסים שבנות ובנים שוים בהם הם המטלטלים ולא שייך בהו לומר יפול אותו חלק לבנים ולבנות והלא נשאו ונתנו במטלטלים כל ימיהם והוציאום כבר ואין החלק מבואר לפנינו לכך יש לפרשו שהתנאי היה אם ימות בחייו עתה הלשון מיושב וחלקו יפול כי בשעת הנפילה דהיינו אחרי מיתת יעקב אז אין החלק מבורר ומונח לפנינו ושייך בו לומר וחלקו יפול וכן הוה בעולם למחלקי נחלתם על פיהם להתנות תנאי כזה אם ימות אחד מבניהם בחייהם ועוד אני אומר אפילו היה התנאי אם ימות אחד מבניו אחרי מיתתו אפילו הכי מה שמכר או נתן מקרקעותיו הוי קיים כי אתה צריך להשוות חלקו בספרים ובקרקעות ובנכסים כי התנאי היה שוה על כלם ובמטלטלין קא מודית לי שנושאין ונותנין ומוכרין אותן כל ימיהם ואין ערעור בדבר הוא הדין בקרקעות.