תשובות הרא״ש · כלל ע״א סימן ו׳

עוד ילמדני על ראובן שנתן מעות לשמעון להתעסק וקבל עליו שאם יארע בו דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפין שיהא ראובן נאמן בדיבורו כשני עדים כשרים שלא אירע הפסד באותו ממון והוא וכל הבאים מכחו יהו נאמנים עליו ועל כל הבאים מכחו והלך שמעון ומכר שדהו ללוי ולוי ליהודה ויהודה לגד ובא ראובן לגבות שעבודו מגד בלא שבועה בשטר נאמנות של אבי אביו עוד טוען שאין לו לפרע בלא שבועה כדין הבא לפרע מנכסים משועבדים ואין אדם מוריש שבועה לבניו ועתה יורני אם יועיל נאמנות לגבי לקוחות ר"ח ז"ל כתב יש מי שאומר שאם פטרה מן השבועה בפירוש גובה מן היתומים ומן המשועבדים בלא שבועה דתנן פרק הכותב (כתובות דף פ"ו) כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה וגרסינן בתוספתא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה או נתנה במתנה ויש אומרים האב אינו יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום דאין נפרעין מן המשועבדים אפילו יש בהם נאמנות אלא בשבועה ומן היתומים בלא שבועה עכ"ל וכן כתב בעל העיטור אף על גב דלגבי יתומים מהני נאמנות לגבי לקוחות לא מהני דטעמא דנכסים משועבדים משום דחיישינן לקנוניא ואפי' אתני בפירוש על הלקוחות לא מהני תנאה לחוב לאחריני ואיכא שטר קלא אית ליה ולקוחות הפסידו אנפשייהו ומדאמר ר"ח ז"ל דנאמנות לא מהניא בנכסים משועבדים כותיה עבדינן ע"כ והנה פסקת בשכבר שלא תועיל הנאמנות אפילו לגבי יתומים אף כי בן הבן לא יוכל לטעון טענה ודאית כאלו הוא היה קיים ואם כן אם היה המלוה קיים היה צריך לישבע ואם נאמן אין אדם מוריש שבועה לבניו הרי הוא פטור מן היורש אף מפלגא דמלוה.