תשובות הרא״ש · כלל ע״א סימן ב׳ (ב׳)

תשובה יושבי על מדין הולכי על דרך אמת וענוה צדק חגורי חרב על ירך חרדת הדין הביא בלבבכם מורך על כי אמרו חכמים ז"ל (שבועות ל) מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק והנה ראיתם ידים מוכיחות ורגלים לדבר שאי אפשר להיות שאלו המעות היו מנכסיו על כן פרקתם העול מעל צואריכם להטילו עלי ואני אשיבכם הנראה בעיני על שני דרכים שאין בדברי ראובן כלום הדרך הא' אפי' שהאמינו שמעון עליו כשני עדים כשרים נאמנות אינה מועלת לגבי יורשים וראיה מכתובות פרק הכותב (פ"ו) דאמרינן התם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים אחריה ברשותה נדר ושבועה אין לי על יורשיך ועל הבאים ברשותך אינו יכול להשביע לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ובגמרא (כתובות פ"ז) רבו לשון החולקים על לשון שפטרה משבועה באיזה לשון יועיל ובאיזה לשון אינו מועיל עד דמסיק אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין בלא נדר בין נקי נדר בין בלא שבועה בין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסי אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים אלמא אף על פי שהאמינה לגבות כתובתה בלא שבועה מנכסיו אין הנאמנות מועיל לגבי יורשים ואף לדברי ר"ח שכתב שנאמנות מועיל לגבי יורשים הני מילי היכא דנקיט מלוה שטרא בידיה ומחוייב שבועה מתקנת חכמים שאמרו הבא ליפרע וכו' וכיון שפטרו אביהם מאותה שבועה אין היתומים יכולין להשביעו אבל בנדון זה שאין לראובן תפיסת יד באותו ממון בהא ליכא מאן דפליג שאין התנאי מועיל לגבי יורשים והדרך השני שעל דברים הללו לא האמינו שמעון לראובן כלל כי קבל עליו שאם יארע דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפים שיהיה ראובן נאמן על מה שהיה לו לשמעון לישבע לולי דבר המעכבו ושבועת השותפים הוא כמו ששנינו פרק כל הנשבעים (מ"ה) ואלו נשבעים שלא בטענה השותפים והאריסין והאפוטרופסים ואמרינן עלה בגמ' אטו בשופטני עסקינן הכי קאמר אלו נשבעין בלא טענת בריא אלא בטענת שמא ומפרש טעמא מאי שנא הני משום דמורו היתרא כלומר משום דטורח בשבילו מורה היתר לעצמו לעכב מממונו משום שכר טרחו הילכך צריך לישבע שלא עכב משלו כלום והיינו שבועת השותפים שמשביעו בטענת שמא אבל כל שאר טענות ותביעות שיש לו עליו אין חילוק בין שותף לאיניש דעלמא ואינו יכול להשביעו אלא בטענת בריא אם לא על ידי גלגול הילכך לא האמינו אלא בשבועת השותפים שהיתה מוטלת עליו אם היה טוען שאירע הפסד בממון ולא הרויח כל כך דהיינו בכלל שלא עכב משלו אלא כל מה שהרויח נתן לו חלקו ואם יארע דבר שלא יוכל לישבע שבועה זו כגון שהיה טוען שמעון טענת שמא אז יהיה ראובן נאמן בדיבורו אבל על טענה זו אף אם היה שמעון חי והיה טוען אלו שטרי חובות הן מממונך והיה אומר ראובן אינם מממוני כי נפרעו שטרי חובות והמעות הן ברשותך על דבר זה לא האמינו וכן מוכח גם בתוך דברי ראובן שאמר שהיה מוכרח לקבל החובות בשבועתו של שמעון הילכך נראה לי שלא האמינו כלל אלא שבועת השותפים אבל לומר שזה הממון המונח ביד לוי הוא מממון העסק לא מהימן אפי' בשבועה אלא נכסי בחזקת יתמי קיימי ואין להוציא מידם אלא בראיה ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.