תשובות הרא״ש · כלל ע״א סימן ב׳ (ג׳)

[ילמדנו רבינו מה שכתוב בענין האשה שקרעה השטרות אחר מיתת בעלה שהודתה שקרעה מחוייבת לפורען אפילו אם אין כאן עדים שיודעים שהיו ברשותה אי הוה הודאתה סגי בפני עדים אף על גב דלא אמר להו אתם עדי או אפי' אמר להו אתם עדי לא סגי עד דהוי הודאתה בבית דין ואם אינה רוצה להודות מעצמה בפני בית דין היוכלו היורשים להשביעה שאלו השטרות לא קרעתן לאחר מיתת אביהם שמתוך דברי הרמב"ם יראה שיוכלו להשביעה שכתב כל דבר שאם היה מודה בו מתחייב ממון גם אם יכפור בו יכול להשביעו ובכאן כיון שאם היתה מודה היתה מחוייבת ממון גם אם תכפור שהיא לא קרעה אלו השטרות לאחר מיתת אביהם יכלו להשביעה ואם תימצי לומר שלא יוכלו להשביעה אם יוכלו היורשים לבקש לבעלי חובות ולומר להם אתם הייתם חייבים לאבינו כך וכך מעות ושטרות ומעולם לא פרעתם לו ונודע לנו שאשתו קרעם אחרי מיתתו ונתנה אותם לכם תפרעו אותנו כי אף על פי שנקרעו השטרות לא נפטרתם מן הדין אם יודו מוטב ואם לא יודו אלא שיאמרו אנו פרענו או נתנה לנו השטרות על שם המלוה קרועים וכבר נפטרנו מן הדין אם יש להשביעם על זה אם לאו ואם יפטרו בשבועה הכל יבאר לנו היטב].