תשובות הרא״ש · כלל ע״א סימן ב׳ (ד׳)

[תשובה מה שנסתפק אי הוי הודאה בפני עדים היכא דלא אמר אתם עדי או לא דילמא אפילו אמר אתם עדי לא הוי הודאה עד שתודה בפני בית דין תשובה הוי הודאה בפני עדים אפי' לא א"ל אתם עדי דדוקא אדם שאמר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר הן אמרו חז"ל שיכול לומר משטה אני בך כל זמן שלא אמר אתם עדי לפי שכן דרך בני אדם כשתובעו אדם דבר שאינו חייב לו הוא מודה לדבריו כדי לדחותו מעליו כל זמן שלא אמר אתם עדי אבל אם טען אדם לחבירו שהזיקו והודה לו בפני עדים לא שייך הכא לומר משטה אני בך ובית דין נמי לא בעי כדאמרינן בפרק חזקת הבתים (ל"א) והיכא דאישתעי מאבראי ואתא לבי דינא וטען טוען וחוזר וטוען מאי טעמא עביד איניש דלא מגלה טענותיו אלא בבי דינא ופי' רשב"ם והני מילי טענה בעלמא אבל אם טען בפי' בפני עדים חוץ לבית דין אני חייב לפלוני הרי הודה ושוב אינו יכול לכפור בבית דין ואם אינה מודה יכולים היורשים להשביעה שלא החזירתם ללוין וגם הלוין עצמם לא נפטרו במה שהחזירה להם השטרות כיון שאם היו השטרות בידה לא נאמנים לומר פרועים הם גם הלוין לא נפטרו במה שהחזירה להם השטרות ואם טוענים האשה החזירה לנו השטרות קרועים אינה טענה אבל אם הם טוענים אנו ידענו ודאי שבעלה פטר ומחל לנו וצוה להחזיר לנו השטרות ישבעו שהוא כדבריהם ויפטרו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל].