תשובות הרא״ש · כלל ע״א סימן ט׳ (ב׳)

תשובה מה שכותבין נאמנות בשטר הוא מועיל לענין זה שלא יוכל הלוה להשביע המלוה שלא נפרע שטרו אבל אינו מועילו כנגד עדים המעידים שהשטר הוא פרוע דנהי דהימניה טפי מנפשיה טפי מעדים לא האמינוהו וכן בהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אלו היו עדים מעידים שפרע לו כך וכך מעות והלוה אומר אותו ממון היה מדמי השטר שיש לך עלי והמלוה אומר לא כי אלא מלוה על פה היה לי עליך אותו פרעת והשטר עדיין קיים לא מהימן מלוה כדאמרינן בכתובות פרק הכותב (פה) אבימי בריה דר' אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבא אזל פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרו ליה סטראי נינהו אתא לקמיה דרבי אבהו אמר ליה אית לך סהדי דפרעתינהו אמר ליה לא אמר ליה מגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול למימר סטראי נינהו אלמא אם היה לו עדים שקבל המעות השטר היה פרוע ואינו יכול לומר מלוה אחרת היתה וכן בנדון זה כתב ידו מעידו שקבל ממנו הממון והשטר פרוע ושטר שיש בו נאמנות אינו גובה מיתומים קטנים כי אולי כשיהיו גדולים ימצאו שובר או עידי פרעון ושטר שכתוב בו נאמנות גמורה אינו מועיל כנגד עדים כל זמן שלא פירש בשטר שנאמן יותר משני עדים.