תשובות הרא״ש · כלל ע״א סימן ב׳

שאלה ילמדנו רבינו ראובן שנתן מעות לשמעון להתעסק בהן בשטרות ובמשכנות וקבל עליו שאם יארע בו דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפים שהוא מאמין מעכשיו לראובן בעל עסק בדיבורו כשני עדים כשרים שאירע הפסד באותו עסק וכל אשר יאמר בעיקר ממון זה שיהיה דיבורו קיים כשטר מקויים ועתה נפטר שמעון המתעסק והניח מעות בעין ביד לוי כשיעור חובו של ראובן ובא ראובן בשטר השותפות ולגבות מאותן המעות הנמצאים בעין ואומר שממונו באו וטוען שיש להאמינו בדבורו בלא שבועה על פי שטרו ומהיום שנה או יותר שלא יכלו היהודים להוציא חובותם מן הגוים וקודם שנפטר שמעון רצה להחזיר הממון לבעלים בשטרות שהיה לו אלא שלא נתפייס ראובן מאותו חשבון ומאותן שטרות שרצה שמעון ליתן לו ועל קצתם אמר שהיה מכיר בהן שלא נעשו ממונו ועתה טען מה שאמר שלא היה מפוייס ממקצתן לא להודות באחרים אלא שהיה מוכרח לקבלם בשבועתו של שמעון אלא אומר שכל מה שנתן לשמעון הוא עתה בעין שכבר נפדו השטרות.