תשובות הרא״ש · כלל ס״ט סימן ח׳ (ב׳)

תשובה חייב שמעון לפרוע אותו הממון לראובן ואינו נאמן בשבועתו שפרעו או שפרע אדם אחר בעבורו שהרי הוא מודה שנתחייב לו מנה אלא שהוא אומר שנפטר ממנו מאותו מנה בשביל שהעמידו אצל אמו והיא נדרה במעמד שלשתן לפרוע לו אותו המנה בשבילו ובזה הוא סבור להיותו פטור כיון דבמעמד שלשתן נדרה לו וחשוב זה בעיניו כאלו פרע ונסתלק ממנו וכן טוען בודאי חייב הייתי לך ופרעתיך כי בפניך דברתי עם אמי שתתן לך המנה ונשארה לך חייבת בו אלמא שהחשיב זה פרעון מה שאמו נדרה ליתן לו בשבילו וכיון שחשוב זה פרעון בעיניו אנן סהדי דלא הדר תו ופרע ולואי שיפרע אדם מה שנראה לו שהוא חייב הילכך אינו יכול לישבע שפרע הוא או אדם אחר אותו הממון בשבילו כיון שהודה על הפרעון היאך היה והוא היה סובר שהיה פרעון טוב ואינו פרעון דבמעמד שלשתן אינו מועיל אלא א"כ היה הממון ביד מי שמעמיד אותו אצלו כגון שאמר מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני או מנה שאתה חייב לי תנהו לפלוני במעמד שלשתן בכהאי גוונא קנה ונפטר החייב אבל אם אמר ראובן לשמעון מנה שלוי חייב לי אני אפרעהו לך בשבילו לא קנה ולא נפטר לו בכך אמנם מה שטען בטענה ראשונה וגבית ממנה מקצת בפני זו טענה ודאית היא דאעפ"י שלא נתחייב אמו מן הדין ליתן בשבילו זה הממון מכל מקום כיון שהוא טוען טענת בריא שבפניו קבל פרעון מאמו ישבע כמה היה הפרעון שקבל מאמו מאותו מנה שהיה חייב לו ויפרע המותר והנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.