שאלה ילמדנו רבינו ראובן היה חייב לשמעון מנה ושמעון דר בעיר אחרת ולוי היה הולך לעיר שמעון והיה חייב לראובן מנה ואמר לו ראובן ללוי מנה שאתה חייב לי תנהו לשמעון ולוי אומר נתתי ושמעון אומר לא לקחתי מי אמרינן שליח נשבע שבועת היסת שנתן ובעל חוב בנקיטת חפץ כיון שהשליח מכחישו וישלם ראובן לשמעון לפי שמצאתי הרמב"ם שכתב בספר קנין בהלכות שלוחים ושותפים בפ"א השולח ממון ביד שלוחו ואמר לו הולך מנה זה לפלוני שאני חייב לו והלך ונתן לו שלא בעדים השליח אומר נתתיו הבעל חוב אומר לא לקחתי והרי שלשתן עומדין השליח נשבע היסת שנתן ובעל חוב בנקיטת חפץ שלא לקח וישלם בעל החוב למלוה ואפי' היו השלוחים שנים אין עדותן מועלת מפני שהם נוגעין בעדותן שהן חייבים שבועת היסת בד"א כשהיה השליח מכחיש את בעל חובו והרי שלשתן עומדין אבל אם בא השליח ואמר נתתי כמה שאמרת לי אינו יכול להשביעו שבועת היסת שעשה שליחותו שהרי אין טוען עליו טענת ודאי שלא עשה שליחותו ע"כ ואני אומר שיש לחלק בין הולך ממון בין תן מנה לפלוני שאתה חייב לי או דילמא דרך אחד להם.
תשובות הרא״ש · כלל ס״ט סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.