תשובות הרא״ש · כלל ס״ט סימן ו׳ (ב׳)

תשובה יראה לענ"ד כיון שכבר היתה הסחורה ביד שמעון קודם שהעמיד לוי אצל ראובן ונדר ראובן ליתן ללוי המעות בלא קנין מטעם ערבות לא מיחייב דהוה ליה ערב שלא בשעת מתן מעות ולא משתעבד בלא קנין ומשום מעמד שלשתן לא מיחייב כיון שלא היה ביד ראובן משל שמעון כלום ואפי' אם היה ביד ראובן משל שמעון לא מיקרי מעמד שלשתן אלא כשאמר לו מנה לי בידך תנהו לפלוני אבל כשלא הזכיר לו הממון שבידו לא מיקרי מעמד שלשתן בין לפי הטעמים דמפרש בפ"ק דגיטין (י"ג) בין לפי מאי דמסיק דהוי הלכתא בלי טעמא אין לך אלא מה שאמרו חז"ל מנה לי בידך אבל כשלא הזכיר לו המנה לא מיחזי אלא כערבות אבל המעות שנתן כבר ראובן ללוי אינו יכול להוציא מידו בטענה זו שיאמר סבור הייתי שהיה בידי משל שמעון ועיינתי בחשבוני ולא יש בידי משלו כלום ושלא כדין נתתים לו וצריך להחזירם לי דדמיא הך מילתא להך דאיתא בפרק איזהו נשך (ס"ו) אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרי ארעתא והדרי פירות למימר דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא הוי מחילה והא איתמר המוכר פירות דקל לחבירו א"ר הונא אמר רב עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל פירי לא מפקינן מיניה ומשני התם זביני הכא הלואה ופי' ר"ת התם גבי פירות זביני ולא הויא מחילה בטעות דאמדינן דעתיה מדשתק עד שאכל הפירות דאפילו ידע שיוכל לחזור בו לא בעי למהדר דניחא ליה דליקו בהימנותיה וגמר ומקנה וכן בנדון זה אפילו אי ידע דלא משתעבד ליה כיון שלא היה לו בידו וגם לא אמר לו מנה לי בידך אמדינן דעתיה דניחא ליה דליקו בהימנותיה [לקיים דבריו ואף על גב דלא בעי למיתב ליה טפי א"א מאי דינים ליה וכבר אמרינן ניחא ליה דליקו בהימנותיה] וכן גבי פירות אם אכל מקצתן מה דאכל אכל.