תשובות הרא״ש · כלל ס״ט סימן ג׳ (ב׳)

נראה לי אם התנאי זה מפורש בשטר שאינו יכול לכופו לפרוע אלא לכשירצה לוי לפרוע מדעתו אין לוי משועבד יותר לראובן ממה שהיה לשמעון אחיו. ומה שנסתפקת בשאלתך מי אמרינן כל זמן ששמעון חייב לראובן כלום עבדו הוא ולאו כל כמיניה לגמול חסד בממון רבו הא לאו מילתא היא כי היה יכול ליתן לכל מי שירצה ולא נשתעבד לוי לראובן אלא לאחר ההלואה וכל השעבוד שהיה לשמעון עליו זכה ראובן באותו שעבוד ולאחר ההלואה לאו כל כמיניה דשמעון למחול לו ולהרויח לו הזמן וראיה מהא דאמרינן בפ"ב דכתובות (י"ט) אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן אילימא לוה פשיטא אלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה ומסיק לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדרבי נתן והקשו התוספות וליהמניה במגו דאי בעי מוחל ותירצו כיון שהתורה זכתה לו חוב של זה אינו יכול למחול ולא דמי למוכר שטר חוב דאין המכירה אלא מדרבנן כדמוכח בפרק מי שמת (קמ"ז) הילכך יכול למחול אבל אם אין התנאי מפורש בשטר אף על פי שידוע הוא ששמעון לא היה נוגש את לוי אחיו לפרוע מ"מ בכל עת שירצה יגבה מלוי אחיו את חובו ואותו כח יש לו לראובן.