תשובות הרא״ש · כלל נ״ה סימן ט׳ (ח׳)

והצעה השנית שכתבת דלשון ערב שנעשית בה תקנת הנישואין ושהורגלו סופרי ארצנו לכתוב בה שטרי הודאות והלואות ומקח וממכר וכל מיני חזוקין אינה הלשון שמדברים בה ההמון נער יכתבנו לסברא זו רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי דרך החכמים לכתוב ספרי חכמות בלשון חידות משל ומליצה אבל אם באו חכמים לתקן תקנה לדורות על כל פנים הסברא נותנת שיכתבוה בלשון מובן לכל למען ירוץ קורא בו כי דבר זה אינו מסור לזריזין אלא לכל המון העם ואם יכתבו התקנות בלשון חידות ומשל [כל אחד יעשה פי' לעצמו כמו שעשו לדברי הנביאים שהוציאו דבריהם בלשון זרה משל ומליצה] נמצאת תקנתן בטלה ומתקני תקנות אחרי שבאו ופירשו לכל הצורך ולואי שלא יולד ספק בדבריהם וכל שכן שמתחלה לא יכתבו בלשון חידה ומשל שיהיו דבריהם כחוכא ואטלולא וגם על שטרי חזוקין שכתבת שאינן בלשון שמדברים בה ההמון הפלא ופלא לשומעין דבר זה שתקנו תיקון שטרות בלשון נעלם מעיני ההמון אם כן מי יפרשהו להם יום יום כי בכל פעם צריכין להראותו לבקי כמוך שיפרש להם השטר אני רואה לחכמי הגמרא שהיו חכמים גדולים בעינינו ותקנו כמה לשונות בשטרות משום שופרא דשטרי אף על פי שלא היו צריכין להם דאף אם לא נכתבו היה הדין כך אלא שחשו לבית דין טועין שלא ידע פירוש לשון השטרות בלשון חידה ומשל והראיה שבהן שאינו כך שאני רואה בשטרי ערב אריכות דברים ולשון הדיוט כפול ומכופל עשר ידות ממה שיש בתיקון שטרות שכתבו הגאונים זכרונם לברכה ומה שכתבת כי הזקן החכם רבי יעקב בן שושאן נ"ע היה שלם באותן שתי המדות ומי יעלה על לבו להרהר אחריו ולבטל פירושו זו אינה ראיה מי לנו גדול כרש"י זצ"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו ונחלקו עליו בהרבה מקומות יוצאי יריכו ר"ת ור"י ז"ל וסתרו דבריו כי תורת אמת היא ואין מחניפין לשום אדם ועל שתי המדות שהיו בו קורא אני עליו במדת הסברא ועליך במדת הלשון יפתח בדורו כשמואל בדורו ועל פירושך ותרגומך סמכתי ופסקתי ועוד שאמרו הגאונים דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי הילכך דידן עדיפא ואני לא הכרתי את הזקן רבי יעקב נ"ע אבל הכרתי את בנו רבי דוד נ"ע והיה אצלי חכם מאד בסברא נכונה וישרה וגם אמרו עליו שהיה בקי במדת הלשון והדקדוק ודננו עמו [וחכמי הגמ' שהיו נמצאים בעיר ולא אמר היה לנו מכל אילו הסברות העיקשות (שאם) (שאתה) מחדש עתה אך הודה לדברינו כי הם נכוחים למבין ומהלך בדרך ישרה וכן היה דן אבי אבי] ושאר חכמי הגמרא עד היום הזה ואם החכם רבי דוד חזר ודן כשמועתו מי יאמר לו מה תעשה בכח המלך היה דן ומה שכתבת שאם היה הזקן ר' יעקב נ"ע עמנו עומד היום לא היה יכול לישב בלבו ולצייר בשכלו עניניה על אופניהם ולא היה יכול להגיע לאמיתת הענינים הפלאת לדבר אם נסתרה דרכה מלב כל החכמים להבין ולא ידע אנוש ערכה ואין בארץ מבין דרכה ומי יעלה לנו השמימה להשמיענו אותה ודברים בטלים הם אלא ודאי אם יברר לנו החכם פירוש המילות לפי השגת ידיעתו כאשר פירשת אתה פי' המילות של התקנה לא אסמוך על מה שיאמר עוד יש פי' אחד בלבי שאיני יכול להוציאו בפה שתבין אותו דא"כ מה יתרון לבעלי השגת הלשון אחרי שלא יכונן על שפתיו אם חכמת חכמת לך אלא ודאי דברי רוח הם ומילי דכדי אנון ודברים שבלב אינן דברים ואינו אלא דברי נבואה ומה שכתבת הראיה החזקה על אמיתת פירושו היא שנתקיימו דבריו וכן נוהגין בטוליטולה ובנותיה ומה ראיה היא זו לעבור על דברי תורה הוא היה זקן ונכבד ודן בכח המלך ומי יאמר לו מה תעשה הוצרכו לקיים דבריו ואם על פי פירושך יראה לי שאין התקנה כך למה אשמע לפירושו מאחר שיש לנו פירוש נכון ומובן לכל העולם ועוד שפירושי הוא לקיים דברי תורה ולהעמיד ממון בחזקתו ומה שהבאת ראיה מסופרי העיר שכתבו צואות הנשים ומחלקות נכסיהם על פיהם ואין אדם מוחה בידם מה ראיה היא מסופרים למה לא יכתבו הסופרים ויחתמו העדים מה שמצוים להם לכתוב ולחתום כדי להרבות שכרם וכן ראוי לכתוב להם כל הענינים שבין אדם לחבירו וכשיבא הדבר לידי ערעור וכי יוכלו לומר אותם שצוו לכתוב השטר אם לא היה הדבר שריר וקיים לא היה הסופר והעדים כותבים וחותמים ואין ערעור על הסופר והעדים אם יבטל הדיין מה שכתבו כי יאמרו אנו כתבנו וחתמנו כאשר צוו עלינו בעלי הנכסים שהיה הממון אז בידם ומי שירצה לערער על בעלי הצואה יבא ויערער ואין נקרא פשט מנהג ע"י הסופרים כי הם כותבים כל המתבקש מהם ושמא לא ידע המערער שהיה לו כח לערער ולבטל או שמא ערער וסלקוהו בדמים או שמא דן דיין אחד שנתמנה בכתב המלך מדעת עצמו כפי רצונו וכפי העת ואין לעשות מזה מנהג קבוע שיעביר הדיין אמת מדברי תורה לקיים המנהג אם לא שיאמרו רוב טובי העיר נמלכנו והסכמנו מנהג זה.