אחרי שפסקתי כמו שכתבתי למעלה צוו להחרים שיעיד כל מי שיודע ועד בענין המנהג ונכתבו כל העדויות שיצאו על המנהג ונקראו בפני מקצת טובי העיר והסכימה דעתם של רוב טובי העיר שהיו שם מאחר שפסקתי תחלה מכח התקנה שאין האשה יכולה לשנות בצואתה את התקנה והוטל חרם לקיים התקנה ולא לגרוע ממנה ולא להוסיף עליה בשביל המנהג אין לעבור על התקנה שנעשית בחרם כל זמן שלא עשו חכמי העיר קיבוץ והסכמה להתיר החרם של התקנה ואחר כך יחדשו מה שירצו ומאחר שלא נעשה זה אם הסופרים כתבו מה שצוה איש בביתו ואף אם דן דיין אחד על פי מה שכתבו הסופרים אין זה מנהג שראוי לסמוך עליו ולעבור על התקנה שנעשית בכינופיא של חכמי העיר והטילו חרם עליה ועוד שהוא חלוק בעדות המנהג על כן הסכימה דעתי עמהם להעמיד התקנה על כנה ולא תדחה התקנה מפני המנהג נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
תשובות הרא״ש · כלל נ״ה סימן י׳ (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
