תשובות הרא״ש · כלל מ״ג סימן א׳ (ב׳)

תשובה בטענה ראשונה לא מהימנינן לה כי האי שמכחישה ואומר שסר בתוליה ותהיה אצלו חדש ימים ורוצה להוכיח ששקר אומרת ואף על גב דבשילהי נדרים (צ"א) מוכיח דבמידי דידע הבעל שהאשה משקרת נאמנת אף למשנה אחרונה ולא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר דמקשה לרב המנונא דאמר אמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ולא דמי לטמאה אני לך דמשנה אחרונה דידעה היא דבעל ידע בה ולא מהימנא ומשני היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומשום הכי משקרא אלמא מוכח דבטענה שהאשה יודעת שהבעל מכיר אם היא אומרת אמת או משקרת האשה נאמנת משום דאינה מעיזה פניה ה"מ כשאינה תובעת כתובתה אבל כשתובעת גט וכתובה לא מהימנינן להוציא ממנו ממון דומיא דגרשתני דאינה נאמנת להוציא ממנו ממון בדבריה הלכך אף להתירה לשוק אינה נאמנת וכי האי גונא איתמר בפרק האשה שלום (קי"ז) האשה שאמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה מת בעלי תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין לה ועתה ניחא ההיא דיבמות שילהי הבא על יבמתו (ס"ה) הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה אמר ר' אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ איהו לא קים ליה ביורה כחץ ומשמע דבטענה דאיהו לא קים ליה מהימנא טפי אלא ההיא דנדרים (צ"א) מיירי שאינה תובעת כתובתה הלכך אינה מעיזה פניה להתיר עצמה לשוק במידי דידעה דבעלה ידע בה דמשקרא וההיא דיבמות מיירי שתובעת כתובתה הלכך כיון דאיהי קים לה וטוענת בריא ואיהו לא קים ליה נאמנת והאי דלא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר כמשנה אחרונה רבו בה פתרונים ותירוצים והמה בכתובים בתוספות ביבמות.