תשובות הרא״ש · כלל מ״ג סימן א׳ (ג׳)

והלכך בנידון זה לא מהימנא אפילו אם היתה באה מחמת טענה כיון שתבעה כתובתה והבעל מכחישה אבל טענת מורדת דיינינן לה ונהגו כל רבותינו לדון במורדת דינא דמתיבתא כדברי רי"ף ז"ל ויהבינן לה מה שהכניסה נכסי צאן ברזל אפי' אי ליתנייהו בעינייהו כיון שהבעל חייב באחריותן והקרן מה שהכניסה יהבינן לה ולא הריוח כי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ומה שהיא אומרת שהכסף והשבח היו בשעת הנישואין עשרה זקוקין אם הכסף נתן ליד חמיה קודם הנישואין שישא ויתן בו לצורך בנו וכלתו ויחשבו יחד הקרן והשבח בעת הנישואין וסך הכל יהיה סכום נדוניא אז קרוי נכסי צאן ברזל והקרן והריוח שהיו בשעת הנישואין ואם פסקו סכום נדוניא בשעת פסיקתא ואותו הסכום הקדים אבי הכלה לתתו לפני הנישואין לא מיקרי צאן ברזל אלא סכום הפסיקתא ואותו הסכום יחזיר לה ותתעגן ותשב עד שתתרצה להיות עמו ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.