תשובות הרא״ש · כלל ד׳ סימן א׳ (ג׳)

כללא דמילתא אין לברך על נטילת ידים אלא במקום שמצינו שתקנוה חכמים ז"ל כגון הנוטל ידיו לאכול וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות שמשמשות במקום הטנופות ויש לו להתפלל צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי וגומר ותקנו ברכה כיוצא בזה אם עשה צרכיו וקנח או לקטנים ושפשף ורוצה להתפלל יטול ידיו ויברך ענ"י אבל כל היום כשעושה צרכיו או הטיל מים אם רוצה ללמוד אינו צריך לברך על נטילת ידים כי אם אשר יצר ואם הוא נוטל ידיו כשרוצה להתפלל אם לא עשה צרכיו אינו צריך לברך על נטילת ידים שלא תקנוה אלא בבקר כשידיו מטונפות שמשמשות במקום הטנופת ועשה צרכיו ובבקר לא יפסיק בין ברכת אשר יצר לאלהי נשמה כי היא סמוכה לה ולכך אינה פותחת בברוך והעושה צרכיו ורוצה לאכול לאחר ששפך מים על ידיו פעם א' או ב' וכבר ידיו נקיות יברך אשר יצר ויגמור הנטילה ויברך ענ"י והמשכים ללמוד יברך ענ"י ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות עד ברכת התורה וברכת התורה בכלל וילמוד ופרשת התמיד לא יקרא עד שיאיר היום וכן אשר נתן לשכוי בינה לא יברך אלא ביום ואם השכיב עצמו לישן קודם היום ונטל ידיו להתפלל אין צריך לברך ענ"י אם לא עשה צרכיו כי שינת עראי היא והעושה צרכיו או הטיל מים אפילו מעט מעט צריך לברך כיון שנפתחו נקביו ולענין ברכת התורה אדם הרגיל לשכב על מטתו בכל יום ולישן שינת קבע מיקרי והוי הפסק וצריך לברך ברכת התורה בקומו אבל הרגיל להתנמנם מיושב או על אצילי ידיו שינת עראי הוא ולא הוי הפסק וכן אם השכיב עצמו על המטה ולא היה יכול לישן לא הוי הפסק דבעודו ניעור דעתו על למודו ומי שבריא לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ודינו כשוכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת ק"ש בין אהבה וק"ש יניח תפילין ויברך דאנוס הוא ועדיף הוא מעובדא דרב (ברכות י"ד) דאמר שלוחא הוא דעוית והמפיח בשעת למודו אינו צריך להרחיק כי מותר ללמוד אצל ריח רע שאין לו עיקר ושלום אביך אשר.