האחד שאינן שואלים הגשמים כתיקון ואף על גב דאמרינן בפרקא קמא דתענית (י’) תניא חנניא אומר ובגולה עד ס' יום לתקופה ואמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה ואנן בכל מילתא אזלינן בתר חכמי בבל ועבדינן כוותייהו היכא דפליגי אהדדי חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל דתלמוד בבל חשבינן עיקר ה"מ בדבר איסור והיתר וחיוב ופטור טומאה וטהרה אבל דבר התלוי בצורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה ראוי לילך אחר השנים והמקומות והזמן דבבל שוכנת על מים רבים ולא היו צריכין גשמים עד ס' לתקופה או היה זמן הזרע מאוחר בבבל אבל בארץ אשכנז שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך הדבר ידוע שאם לא ירדו גשמים מיד אחר הזרע שהוא מתקלקל שהעופות והעכברים יאכלוהו כלו למה לא נעשה כבני ארץ ישראל ששואלין הגשמים במרחשון כרבן גמליאל כי בדבר הזה אין מחלוקת בין בני בבל ובין בני ארץ ישראל שיתנו אלו טעם לדבריהם שראויים לעשות כך ואלו נותנין טעם לדבריהם שראוי לעשות כמותן אלא שבבבל היו עושים כפי הצריך להם והמשנה (תענית) שאומרת ששואלין במרחשון נשנית בארץ ישראל כפי הצריך להם ואל תתמה אחר שכתבתי שאין מחלוקת ביניהם מה הוצרך שמואל לפסוק הלכה כחנניה דיש לומר לפי ששנוי במשנה ר"ג אומר בז' במרחשון שואלים את הגשמים ואמר ר' אלעזר הלכה כר"ג הוה אמינא אין לשנות בשום מקום ולעבור על דברי המשנה וכמו שפוסק ר' אלעזר קא משמע לן שמואל שאין זה כעובר על דברי המשנה שלבני ארץ ישראל נשנית המשנה כפי מקומם וכפי צרכם השתא הדברים קל וחומר אם בני בבל עושים כפי מקומם וכפי צרכם בשינוי המשנה כל שכן שבני אשכנז יעשו כפי צרכם שלא בשינוי המשנה וכן מצינו שכל המשנה לא נשנית אלא לבני ארץ ישראל ולפי צרכם דפריך מהא דאמר ר' אסי א"ר יוחנן (תענית ד’) הלכה כר' יהודא דאמר העובר לפני התבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר אהא דפסק ר' אלעזר הלכה כרבן גמליאל דאמר שואלין הגשמים בשבעה במרחשון ואין חילוק בין שאלה להזכרה כדמסיק בגמ' ומשני הא לן הא להו דבני בבל אית להו פירי בדברא וצריכין להביאן לבית אחר החג קודם שירדו הגשמים ולפיכך אין שואלין עד שבעה במרחשון איבעית אימא הא והא בא"י כאן בזמן שבהמ"ק קיים וכאן בזמן שאין בהמ"ק קיים אלמא שכל אלו הזמנים אינן אלא לפי צורך המקום והזמן.
תשובות הרא״ש · כלל ד׳ סימן י׳ (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
