תשובות הרא״ש · כלל ל״א סימן ז׳

מקוה שהמים נכנסין לתוכו דרך סלונות של מתכת כתב הר"ם במז"ל וז"ל כל כלי שלא נעשה לקבלה אף על פי שהוא מקבל אינו פוסל המקוה כגון הסלונות שהמים נמשכין בהם אף על פי שהם רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלים את המקוה בין שהיו של עץ או של חרס דפשוטיהם טהורין וכיון שלא נעשו לקבלה הרי הן טהורין וגם אין המים העוברים על גביו שאובין אבל סילון של מתכת אף על פי שאין המים העוברים על גביו שאובין מיהו כיון דפשוטי כלי מתכות טמאים נפסלו המים העוברים על גביו מההיא דתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לשוקת פסולין עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל כל דבר המקבל טומאה פסולין ושאינו מקבל טומאה כשרים ומפרש טעמא בפ"ב דזבחים (כ"ה) דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הווייתן ע"י טהרה ותנן נמי בפ"ה דמסכת מקואות נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב אפילו זבה יורד וטובל דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר כל דבר שמקבל טומאה אין מזחילין בו ופירש רבינו שמשון נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין סומך מקל או קנה או זב או זבה סומכין ביד או ברגל מקום יציאת המים ועומדין במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל ורבי יוסי סבר דכל דבר המקבל טומאה אפילו טהור כיון דמקבל טומאה הוא אין מזחילין בו כלומר אין מעמיד מקום זחילתן וטעמא דר' יוסי כדתנן בפ"ו דמסכת פרה נתן ידו או רגלו וכו' כדלעיל ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי נמצא שכל דבר הראוי לקבל טומאה אם עברו המים על גביו למקוה פסל את המקוה ועל פי' דרבינו שמשון קשה לי דנוטפין שעשאן זוחלין לא משמע כפירושו כי לא עשאן זוחלין אלא מעצמן פרצו שפת המקוה ועוד דלשון אין מזחילין לא משמע כפירושו ועוד כיון שעיקר המקוה הוייתו ע"י טהרה לא נפסל בשביל שמנע יציאת המים ע"י טומאה ויותר מזה שנינו בסוף אותו פרק בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית ובית הלל אומרים אין מטבילין בחרדלית ומודים שגודר בכלים וטובל בהם וכלים שגודר בהם לא הוטבלו פי' גודר בכלים עושה מחיצה בכלים טמאים כגון בגדים ושאר כלים שיעכבו הילוך המים שלא יהו זוחלין וטובל במים העומדין מקובצים למעלה מן הכלים וכלים שגדר בהם לא הוטבלו כי לא נגעו המים כי אם בצד העליון של הכלים אלמא אף על גב שכל המקוה נעשה ע"י כלים טמאים שיעברו המים לא מיקרי הוייתו ע"י טומאה כיון דירידת המים לתוך המקוה לא הוי ע"י טומאה כל שכן מקוה שנפרץ או גגו שלא נפסל אם מנע זחילתן ע"י דבר המקבל טומאה ופי' נוטפין שעשאן זוחלין נוטפין שנתקבצו במקום אחד שעשאן זוחלין להזחילן למקוה סומך אפילו מקל ואפילו קנה ואפילו זב ואפי' זבה סומכין המקל או הקנה שיעברו המים למקוה כי מקל וקנה הם פשוטי כלי עץ אף על פי שהזב סומך המקל בידו בשעה שהמים עוברין קרינן ביה הוייתו ע"י טהרה כיון שאין המים עוברין על גביו כדאיתא בפ"ו דמסכת פרה עלי קנים ועלי אגוזים כשרים ורבי יוסי אומר לא מיבעיא זב אלא אפילו טהור כיון דבר קבולי טומאה הוא לא יסמוך במקל וההיא דעלי קנים מיירי שנתן הטהור העלין לשם טרם באו המים ולהך פירושא בין רבי יהודה בין רבי יוסי מודים דמקוה שהוייתו ע"י דבר המקבל טומאה פסולה.