ששאלת גיגית של אבן או של עץ שחברה בארץ ונתמלאת מי גשמים מהו לטבול בה נאמר שהשולים מפסיקין או בטלים אגב קרקע ואת"ל מפסיקים מהו לפסול משום שאיבה אם נפלו המים משם למקוה חסר נאמר מה ששנינו בפ"ד דמקואות המניח כלים תחת הצנור דוקא בשאין מחזיקין מ' סאה או אפילו במחזיקין דומיא דכלי אבנים וכלי גללים. תשובה דאין טובלין בה ופוסלת משום שאיבה דכל כלי פוסל את המקוה והכי פירושא דמתניתין המניח כלים תחת הצנור אחד גדולים שאין מקבלין טומאה מחמת גדלם כגון שמחזיקין ארבעים סאה אחד קטנים שאין מקבלין טומאה מחמת קטנם כגון שאין מחזיקין כדי סיכת קטן ולא מיבעיא הני דבמינן מקבלין טומאה אלא אפילו כלי גללים וכלי אבנים דאין במינן מקבלין טומאה פוסלין את המקוה ומה שחברה לארץ לא מהני לבטלה מתורת כלי כיון שנקרא שם כלי עליו בתלוש והכי תנן בפ"ד דמקואות השוקת שבסלע אין ממלאין ממנה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואין צריכה צמיד פתיל ואין פוסלת המקוה, היתה כלי וחברה בסיד ממלאין ממנה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה אלמא דמה שחברו לארץ לא מהני לבטלו מתורת כלי וכן ההיא דב"ב (ס"ה) צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה.
תשובות הרא״ש · כלל ל״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.