תשובות הרא״ש · כלל ב׳ סימן י״ד (כ״ח)

וגם לא דמי לההיא דמס' תרומות (פ"ה מ"ט) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין וטחנן והותירו כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור ואם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר והותירה דהתם דמי לנפיחת העיסה ואזלינן בתר השתא אפי' לקולא וכ"ש בחלה לחומרא לא דמי דהתם מיהו קמח הוא וקמח בקמח מדומע ונתרבה ההתר וכל האסורין שרבה עליהן שוגג מותר ואעפ"י שטחנן מזיד נקרא שוגג לענין ביטול דלא נתכוין לבטל אלא לטחנן ולאכול כדאיתא בירושלמי תניא אף טוחן לכתחלה ומותר אמר רבי זירא שכך דרך כהנים שטוחנין מדומעות בבתיהם כדי לאכלו כלומר כיון שהכהנים טוחנין המדומע בבתיהם כדי לאכלו הילכך אפילו ישראל טוחנן במזיד ומבטלו ואינו נראה כמתכוין לבטל אבל בחלה ילפינן שיעור חלה מעריסותיכם כדי עיסת מדבר הילכך בעינן שיעור מעיקרא כעמר המן.