וגם לא דמי לההיא דפ' כל המנחות באות מצה (נ"ד) דגרסינן התם תנן התם בשר העגל שתפח ובשר זקנה שנתמעך משתערין לכמות שהן ורבי חייא ורבי יוחנן אמרי משתערין כמות שהן שמואל ור' שמעון ברבי ור"ל אמרי משתערין כמות שהן ומסיק התם אמר רב כל היכא דמעיקרא הוה בה שיעורא והשתא לית בה הא לית בה מעיקרא לא הוה בה והשתא אית בה מדרבנן דהתם ראו חכמים טעם וסברא לגזור טומאה או איסור כיון דהשתא איכא שיעורא והרואה סבור דהוה בה שעור מעיקרא אי מטהרת ליה אי שרית ליה מחלף בההוא דהוה ביה שיעורא מעיקרא וטעם זה לא שייך בחלה שהרואה חררה גדולה אחר אפייתה כסבור שנטלה חלתה מן העיסה.
תשובות הרא״ש · כלל ב׳ סימן י״ד (כ״ז)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.