תשובות הרא״ש · כלל י״ג סימן כ״א (י׳)

ומה שטענו המורשים לבטל החכירות לפי שכשהחרימו על ההורדה מקצת הקהל החתומים בה היה שם החוכר חלק וגם שם החכירות חלק ומפני זה לא גמרו והקנו שאין אדם גומר ומקנה אלא למי שיודע בו ובסכום ידוע גם זה אין נראה לי דאשכחן דקנין מועיל לדבר שעתיד לעשות אעפ"י שלא ידע המקנה מי הוא שיזכה כדתנן בב"ב (ק"מ) האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים ומיירי שאמר כן בעודה מעוברת דהא פריך בגמרא למ"ד המזכה לעובר לא קנה אלמא דמועיל הקנין אעפ"י שלא ידע המקנה בשעת הקנין למי שהקנה או לזכר או לנקבה ועוד תנן בפסחים פרק האשה (פ"ט) האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו לירושלים זכה בחלקו ומזכה אחיו עמו אלמא לא בעינן שידע המזכה למי שהוא מזכה בשעת המעשה דהרי בשעת שחיטת הפסח עדיין לא נכנס הראשון אלמא שמועיל הזכוי לכשיכנס אף על גב דמוקי לה התם דלזרזן קאמר ומיירי כששחט על כלם היינו דוקא למאן דלית ליה ברירה אבל למאן דאית ליה ברירה מוקי למתניתין אעפ"י שלא נכנסו בשעת שחיטה אלמא דמהני זכוי האב אף על פי שלא ידע למי הוא מזכה ועוד מצינו בשאול שאמר והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ומצינו שנתחייב שאול לדוד אותו ממון שהרי בסנהדרין פרק כה"ג (י"ט) מצינו שקדש דוד את בת שאול באותו ממון שנתחייב לו שאול ואפילו למ"ד התם דלא הוו קידושין היינו משום דסבר המקדש במלוה אינה מקודשת ומיהו מלוה קא מחשיב הממון שנתחייב לו ואי לא (קאמר) חייב מדינא אף מלוה לא הוי ואף על גב דבשעה שזכה שאול זה הממון למי שיכה את הפלשתי לא ידע שעתיד דוד להכותו ואפילו הכי קנה דוד ועוד בנדון זה הקנין נעשה ונגמר בשעה שכתבו בהורדה שם החוכר וסכום החכירות ואעפ"י שלא נכתבה ונחתמה ההורדה לשם חוכר זה לא בעינן בשטרות חתימה וכתיבה לשמה אלא בגט בלבד ושטר לא מיפסל היכא שלוה בו ופרעו אלא משום דכבר נמחל שעבודו אבל לא בעינן שיהא נכתב לשם הלוה והכא נמי לא בעינן שיהא נכתב לשם איש זה ועיקר כונתן היתה שכל מי שיתקיים החכירות בידו שתהא ההורדה עשויה לשמו ודמיא למי שהיו לו שתי נשים ששמותיהן שוות ואמר לסופר שיכתוב גט לאיזה מהן שירצה שיגרש בו והיינו גט למאן דאית ליה ברירה וכל שכן הכא דלא בעי כתיבה וחתימה לשמה וכשרה ההורדה לכולי עלמא ועוד שכבר נהגו לעשות כן כמה פעמים ומנהג הגון הוא וצריך שתהא החכירות וכל עניניה כתובים וחתומים קודם שידע החוכר דאם לא כן אם ירצו הקהל לבטל החכירות יוסיפו תנאים שלא יתרצה בהם החוכר וכן אם ירצה החוכר לחזור בו יבקש תנאים שאין הקהל מרוצים בהם ולא תתקיים החכירות לעולם הילכך מנהגם יפה הוא שיהא הכל נכתב תחלה ומיד בשעת כתיבת שם החוכר וסכום החכירות תגמר החכירות בלי שום חזרה.