תשובות הרא״ש · כלל י״ג סימן כ״א (ט׳)

ואלה תשובות הרא"ש זלה"ה מה שטענו מורשי הקהל לבטל החכירות שחכר ר' שמואל הלוי מן הקהל בטענה שאמרו שההורדה שבידו שבה נגמר ענין החכירות ונקנה על ידה שאינה כלום לפי שכשהחרימו עליה מקצת הקהל החתומים בה שהיה שם החוכר חלק וגם שם החכירות חלק ומפני זה הוא אסמכתא ואסמכתא לא קניא בטענה זו אני רואה תשובת ר' שמואל דבכה"ג לא מיקרי אסמכתא דכל אסמכתא דבגמרא היינו כגון שאמר אם לא אעשה לך כך וכך אפרע לך כך וכך ממון כדאמרינן בפ' איזהו נשך (ס"ו) כל דאי אסמכתא הוי פי' דאי אם לא אעשה לך דבר זה אתחייב לך בסכום ממון כי ההיא דפרק המקבל (ק"ד) אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי וכן ההיא דפ' גט פשוט (קס"ח) מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו את שטרו והגיע הזמן ולא נתן לו וכן ההיא דפרק איזהו נשך (ע"ג) אמר רב חמא האי מאן דיהב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא מזבן ליה משלם ליה כדאזיל אפרוותא דבי לישבט אמר אמימר אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד ואמר לי מסתבר מילתיה דרב חמא ביין סתם אבל ביין זה לא מי יימר דמזבני ליה ניהליה רב אשי אמר אפי' ביין סתם נמי לא מ"ט אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא וטעמא דכל הני כדפרש"י ז"ל בפרק זה בורר (כ"ד) דלפי שמתחלה כשהתנה לא גמר והקנה לפי שמחשב בלבו מאי נפקא לך מינה בתנאי זה בודאי לא אבא לידי חובה כי בידי לעשות דבר זה שקבלתי עלי לעשותו ואלו היה יודע שלא יעלה בידו לעשותו לא היה מתנה על עצמו להתחייב ממון הילכך לא גמר ומקנה וזה לשון אסמכתא שעל סמך שהיה סבור לקיים מה שהתנה לעשותו הכניס עצמו בחיוב הממון ולא מלב שלם הקנה וגם יש אסמכתא דקניא כגון ההיא דפרק המקבל (ק"ד) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא אף על גב דהוי דאי והיינו טעמא משום דאמרינן אסמכתא לא קניא היינו היכא דגזים שאמר מילתא יתירא וגוזמא כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי שחייב את עצמו יותר מכדי ההיזק שעשה לו וזה מורה שסמך לקיים מה שקבל עליו לעשות ולכך לא חשש על גיזום החיוב שחייב את עצמו כי לא היה סבור שיבא לידי כך אבל אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא שלא חייב את עצמו אלא נגד ההיזק שעשה לו אף על גב דהוי דאי לא הוי אסמכתא ובנידון זה לא היה כאן שום דאי ולא שום תנאי על גיזום דשייך למימר בה אסמכתא.