ומה ששאלת ישראל שאמר לחברו הלוה מעות על משכון זה שהוא של גוי ולצורך גוי ואחר כך אמר שלי הוא או של ישראל אחר הוא על זה כתב ריב"א שיאמר לו לדבריך הראשונים אני מאמין ולא לדבריך האחרונים כי לדבריך האחרונים אתה עושה עצמך רשע לעבור על לא תשיך ואיני מאמין שאתה רשע אבל לא יקבל המעות מיד הישראל מאחר שהמשכון שלו אף ע"פ שלמלוה אין איסור בדבר שהרי אינו מאמין לו מכל מקום לפי דברי הלוה עושה עברה הלוה שהוא נותן רבית לישראל ועובר המלוה על ולפני עור לא תתן מכשול אלא יאמר ללוה אתה אמרת מתחלה שהיה של גוי יבא הגוי ויפדה משכונו כי אין לי עסק עמך אבל תחלת ההלואה צריך לדקדק שלא תהיה באיסור כי גוי שנתן משכונו לישראל ואמר לו לך ולוה לי מעות מישראל ברבית אסור דאין שליחות לגוי נמצא שהשליח הוא הלוה מישראל וחוזר ומלוה לגוי ואין היתר בדבר אלא שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא המשכון מיד גוי באחריותי נמצא בשליחות ישראל הוא מלוה לגוי ברבית ואם לא עשה כן אסור ליקח הרבית נאם הכותב אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
תשובות הרא״ש · כלל ק״ח סימן ל״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
